גם את חושבת מה חושבים עליך?

איילה, בת 48, גרושה פעמיים עם שלושה ילדים.

היא מעידה על עצמה: "כל החיים חשבתי מה אומרים עלי, שלא ייפגעו. תמיד עשיתי מה שציפו ממני ותראי לאן זה הביא אותי. אם הייתי יכולה לחזור אחורה, הייתי עושה הכל שונה. חושבת רק על עצמי. יש מישהו שעכשיו שואל מה איילה חושבת על זה לפני שהוא עושה משהו?!"

ברובנו יש את הצורך הזה ללכת על פי נורמות הסביבה שלנו. יש בנו את הפחד שאם לא ננהג על פי הנורמות, אז ידברו עלינו, "יראו אותנו בעין לא יפה" והכי גרוע- ינדו אותנו.

איילה יצאה לפני 30 שנה עם מישהו שהיא מאוד אהבה, אך הוא חי בחו"ל ורצה לקחת אותה איתו. היא הרגישה לא נעים מההורים שלה. היא ידעה שהם לא מצפים לזה ממנה, לכן אפילו לא שאלה אותם, לא דברה איתם על זה והחליטה להתעלם מעצמה ומרצונותיה ולוותר על האהבה.

איילה לא הרגישה תחושת פיספוס כי כך התרגלה לחיות- להתחשב בכולם חוץ מברצונות שלה וחשבה שהכל יסתדר.

לאחר מכן כל ההחלטות שקבלה היו מתוך התחשבות במשפחה, בהורים, בנורמות החברתיות. התחשבה בכולם.
האדם היחיד שעליו היא לא חשבה היה- היא עצמה.

היא התחתנה עם מישהו שהתאים ל"פרופיל של בעל", הביאו שני ילדים, אך בסופו של דבר התגרשו. אחר כך התחתנה שוב- כי זה "לא נראה טוב" שתהיה אם חד הורית גרושה והביאה עוד ילד.
אך נישואים אלה גם לא הסתדרו ובסוף התגרשו.

– "אני יודעת שטעיתי בבחירות שלי. עכשיו אני רוצה לחיות בשביל עצמי. לא בשביל אף אחד אחר. אם הייתי יכולה לחזור אחורה, עם השכל של היוםהייתי עושה הכל אחרת. הייתי חושבת רק על עצמי".

איילה חזרה על המשפט הזה כמה פעמים בפגישה. גם היום קשה לה. היום יש לה ילדים להתחשב בהם. אך היא מבינה איך הדברים צריכים להיות.

היא מבינה שאם היא לא תחליט את הבחירות שלה על פי מה שעושה אותה מאושרת, אלא על פי מה שהסביבה מכתיבה, אז היא לא תהיה מאושרת ולא תחיה את החיים שלה במלואם.

הדרך עם איילה עוד ארוכה. אך בהחלט יש שינוי בסדרי העדיפויות שלה. היא מרגישה הרבה יותר חופשיה ועצמאית.