מתי נפסיק להתכתב ונתחיל לדבר?

תומר מתחיל עם שירי באתר היכרויות- שולח לה הודעה. היא עונה לו. ההתכתבות באתר נמשכת כמה ימים.

לאחר מכן תומר אומר שהוא חושב שהגיע הזמן שהם יחליפו מספרי טלפון ושירי מסכימה.

למחרת תומר שולח לה הודעה בוואטסאפ. ממשיך לדבר איתה בהתכתבות עוד כמה ימים ואז מציע לה להפגש.

שבוע עבר מתחילת ההתכתבויות של שירי ותומר והם קבעו להפגש בלי לנהל שיחה אחת בטלפון.

למה זה קורה?

בעידן של רשתות חברתיות כמו פייסבוק ואפליקציות כמו וואטסאפ- אנשים התרגלו לרעיון שכל הדיאלוג מתבצע דרך התכתבות. אולי בשילוב של כמה תמונות, אבל עדיין- התכתבות.

אין לי שום דבר רע נגד התכתבות אם היא בטעם טוב.

הבעיה מתחילה שתומר הכיר את שירי דרך המילים הכתובות באתר וממשיך לדבר איתה בדיוק באותה הדרך- וזה לא נראה לאף אחד מהם מוזר ( אולי זה נראה לשירי קצת מוזר אבל היא לא אומרת כלום- זה בעיה בפני עצמה).

בצורה כזאת הם לא באמת מכירים כי ההתכתבות בהודעות היא לא רציפה, אפשר לשלוח הודעה היום והתגובה עליה תהיה רק מחר.

הם לא מבינים אחד את השניה אולי הוא מדבר בסלנג שהיא לא מבינה או אולי היא כותבת בלי סימני פיסוק והוא לא באמת מצליח להבין למה היא התכוונה.

בצורה כזאת לא ניתן לנהל תקשורת ובטח שלא ניתן להכיר ( ואני עוד לא התחלתי לדבר על כל הסכנות שיש בהיכרויות באינטרנט).

אז מה מנע מתומר להתקשר לשירי וממש לדבר איתה בטלפון?

זה פשוט נוח לו. יש לו את כל הזמן לחשוב טוב מה הוא רוצה לענות. הוא יכול להגיב מתי שהוא רוצה לפי זמנו החופשי, ולא לפנות זמן בשבילה.

– דרך שיחת טלפון אפשר לדעת פחות או יותר למה לצפות בדייט עצמו. לכן חשוב מאוד לדבר בטלפון לפני ולא לוותר על זה.

תומר ושירי בסופו של דבר יצאו לדייט ראשון, לדייט שני… עדיין ממעיטים לדבר בטלפון, ממשיכים להתכתב בוואטסאפ או בפייסבוק. שניהם נרגשים מהקשר החדש שנוצר. אבל אז בלי שהם שמו לב- מגיע הריב הקטן הראשון.

בשלבי ההתחלה בקשר עדיין לא מכירים כל כך טוב את הראש אחד של השני ויש חילוקי דעות.

מה יכול להחמיר את חילוקי הדעות משמעותית??

שיחות שעושים אחד עם השניה בהתכתבות. שיחות כאלה, במיוחד שיחות שנראות כמו "ריב" בהתכתבות אף פעם לא נגמרות טוב. ולרוב הן רק מחמירות את המצב. על אחת כמה וכמה שהתגובה לא מתקבלת ישר כמו בשיחה רגילה –ב 4 עיניים ואז זה יותר מתסכל ויותר מכעיס את הצד הממתין לתגובה.

לא משנה כמה טוב את כותבת ולא משנה כמה תמיד אמרו לך שאתה אלוף בהבעה- דרך המילים הכתובות לא ניתן לשמוע טון דיבור, אתה לא יכול להעביר באמת את מה שאתה יכול להעביר דרך פגישה ומבט בעיניים.

 הריב עצמו מחמיר ועם הזמן שמים לב שכל אחד מכם מדבר על משהו אחר בכלל. והסיבה היא- שלא הבנתם אחד את השניה מלכתחילה.

אז תפסיקו לכתוב ותתחילו לדבר אחד עם השניה.

למה אין לי חברה?מגנט

-"אני רוצה חברה. לא יודע למה לא הולך לי".

-"מה אתה חושב שתקבל מהחברה שתהיה לך"?

– "אני רוצה להרגיש אהוב.. אני רוצה שהיא תתן לי בטחון".

-"עוד משהו"?

-"להיות שלם ולהרגיש טוב עם עצמי".

הרבה חושבים שזוגיות אמיתית וטובה משלימה את מה שחסר בנו. ויחד עם עוד מישהו נרגיש שלמים. אך האמת היא שאם נגיע לחיפושי הזוגיות מתוך מקום של חוסר ותחושה של "אני לא מספיק טוב" אנחנו לא נמצא זוגיות. או שנהיה בזוגיות אך מתוך מקום של צורך, ולא מתוך בחירה, ולעיתים עם בנאדם שלא עושה לנו טוב.

אנחנו מגנט- מושכים אלינו אנשים הדומים לנו. לכן אם אנחנו מרגישים בחוסר, נמשוך אלינו בדיוק אנשים כמונו ולא את "המשלימים שלנו". דבר זה לא יכול לקדם אותנו או לגרום לנו להרגיש יותר טוב. ההיפך, רק להוריד אותנו למטה. הסיבה היא שאנחנו לא יכולים למשוך אלינו את מה שחסר לנו.

השינוי מתחיל בנו ובתפיסה שלנו על עצמנו!

אם נשנה את החשיבה שלנו על עצמנו, נוכל לאהוב את עצמנו גם אם אנחנו לא בזוגיות, נעשה דברים שאנחנו אוהבים, נקבל את עצמנו בגלל ולמרות ונאהב את איך שאנחנו נראים- אנחנו נהיה מלאים, ורק אז נוכל למשוך אלינו אנשים כמונו, ובסביבה כזאת אפשר רק ללמוד ולהתקדם.

זוגיות זה דבר חשוב. בשביל למצוא אותה עדיין צריך להיות אקטיבים, לחפש ולהיות פתוחים להצעות. אבל שזה יהיה ממקום של שלמות, של אהבה עצמית, מתוך תחושה אמיתית שהכל בסדר גם אם תהיה לי זוגיות וגם אם לא.

כמה שאני אכתוב, אני לא אצליח להסביר בכתב על חוקי המשיכה, המגנט ושינוי התפיסה כי מדובר בתהליך לא פשוט הדורש זמן ועבודה עצמית. ולפעמים דורש גם התערבות מבחוץ.

 

איך לגרום לצד השני באמת להקשיב לך?איך לגרום לו באמת להקשיב

"אתה כבר לא מדבר איתי.. אתה אף פעם לא נמצא"..
-"אני כאן עכשיו. ואני מדבר איתך. אז אני לא מבין מה את רוצה"..
– "לא נו.. אתה יודע למה אני מתכוונת"..
– "לא, אני לא יודע למה את מתכוונת.. את אומרת שאני לא נמצא אף פעם ולא מדבר איתך.. והנה אני כאן עכשיו לידך ומדבר איתך"..
– "אוף איתך.. תמיד אותו הדבר.. אי אפשר לדבר איתך, לא משנה"

וכך הימים חולפים ועוברים- היא מרגישה יותר ויותר רע.. הוא מתוסכל..

המצב לא טוב עבור שניהם, אך הם לא יודעים להצביע ולהגיד מה לא בסדר והיכן הם טעו. התסכול מעמיק, היחסים ביניהם הפכו לקרים, כמו שני שותפים לדירה. כבר איבדו כל אפקט של בני זוג.
אני פוגשת אותם וכל שאני רואה הוא זוג צעיר עייף: האישה רק רוצה שיקשיבו לה, והגבר רוצה שיסבירו לו מה קורה. הוא נראה אבוד.
פניתי בשאלה אחת לאישה, והיא: "מה את מבקשת מבן זוגך?"
והיא ענתה: "הוא לא מתייחס אלי", הוא לא מדבר איתי אף פעם", הוא לא משתף אותי"…
ביקשתי ממנה לעצור. הרי השאלה שלי היתה אחרת, והיא רק התלוננה עליו. שאלתי אותה את השאלה שוב, והפעם בקשתי ממנה להסתכל עליו ולהגיד לו את זה.
היתה שתיקה רועמת, כמה דקות של מבוכה, כאילו פעם ראשונה שהיא הביטה בו.
לבסוף אמרה:
– "אני מרגישה שאני אוויר בבית. אני רוצה שתדבר איתי ושתשתף אותי בדברים כמו פעם שהיית חוזר מהעבודה, והיינו מכינים לאכול יחד ומדברים על הכל. אהבתי את התקופה הזאת". "אני רוצה שנחזור להיות מה שהיינו, שתגיד לי שאתה אוהב אותי. אני רוצה להרגיש שאתה אוהב אותי"..

האישה בכתה וכך גם הבעל.. ראו שמשהו השתנה.

עכשיו הוא פתוח לשיחה. עכשיו הוא יכול להגיב ולפעול לפי מה שהיא מבקשת.
כאשר היא דברה בשפת ה"אתה", זה נשמע באוזני בעלה כתלונה, והתגובה האוטומטית שלו היתה לא להקשיב בכלל ולתקוף חזרה.
אך ברגע שהיא דברה בשפת ה"אני"- אמרה מה שהיא מרגישה, מה שחסר לה, מה שהיא צריכה- הוא פתאום היה פתוח ומוכן להקשיב. לראשונה הוא באמת ראה את אישתו והתחיל להבין מה היא מבקשת ומרגישה.

זאת רק תחילת הדרך. יש עוד הרבה עבודה- אך עכשיו, כאשר הלב של שניהם נפתח, אפשר לעשות זאת ולבנות את הבסיס לזוגיות מוצלחת כפי שהם רוצים שתהיה.

כאשר אנחנו מדברים על עצמנו ועל מה שאנחנו מרגישים, על מה שאנחנו צריכים- אנו גורמים לצד השני להקשיב ולהבין אותנו. כאשר עלינו להביט בבן זוגנו ולהגיד מה שאנחנו מרגישים, לעיתים מרגישים מבוכה. הרי זמן רב שלא עשינו את זה. אך כשזה קורה, ההרגשה נפלאה. פתאום הכל צף ויש תחושה של ביחד. זאת בדיוק נקודת ההתחלה לעשות שינוי מהותי ואמיתי.

מי עוד אחראי על החיים שלי חוץ ממני? גבר מחייך

התחושה שלנו כלפי המציאות, היא על פי הפירוש שאנחנו נותנים לה.
לעיתים- אנחנו מפרשים את המציאות לא נכון וגורמים לעצמנו להרגשה רעה.

דני היה ילד שסבל מעודף משקל. רק בתקופת הצבא זה התחיל להפריע לו והוא התחיל בתהליך דיאטה, והצליח להוריד 40 ק"ג. אחרי זמן מה שהוא הצליח לשמור על משקל מאוזן ושמר על כושר, הוא ניסה להזמין מישהי לצאת איתו. אך היא לא הסכימה בטענה שהוא לא הטעם שלה.

דני, שכל חייו הכיר את עצמו כסובל ממשקל עודף, חשב שהיא לא מעוניינת בו בגלל זה, ושהוא צריך עוד להוריד במשקל. הביטחון בעצמו ירד שוב.
היום, למרות שהשיל 60 ק"ג ממשקלו, הוא עדיין חושב שבגלל זה הוא לא מצליח למצוא זוגיות.
חשיבה זו יוצרת אצלו, באופן בלתי מודע, עוד כשלונות, שהתחילו מפרשנות אחת שגויה לאירוע בודד.

לכל אירוע יש כמה פרשנויות. כל אחד בוחר לעצמו את המציאות על פי איך שהוא מפרש אותה.
לעיתים הפרשנות שלנו את המציאות היא מוטעית מכיוון שאנו מפרשים אירועים בצורה לא מודעת על פי נסיונות העבר ועל פי הדיעות שלנו על עצמנו.
חוסר התאמה זה יוצר תסכול ומשפיע על הדימוי העצמי.

ברגע שנהיה יותר מודעים לעצמנו, נוכל להבין איזה רגש מפעיל אותנו ולפרש את המקרה אחרת ממה שאנחנו רגילים, וכך נסתכל על החיים שלנו בצורה אחרת וניצור לעצמנו מציאות חדשה, טובה ונכונה יותר.

במפגשים אנחנו, בין היתר, עובדים על הפרשנויות שלנו לאירועים עוד מהזיכרון הראשון, מטפלים בסיבות לכך ומוצאים פרשנויות חדשות התואמות את המציאות.

איך להתגבר על פרידה ב 3 שלבים? פרידות

פרידות- נושא מורכב ולא פשוט-

השאלות והתהיות "מה היה קורה אם.." 

"האם עשיתי את הדבר הנכון?"

"אם רק הייתי עושה משהו אחר…"

"אם רק הייתי אומר/ת את זה אחרת- אז היינו נשארים ביחד".

אני בעד לשמור על הזוגיות ולעשות הכל כדי שזה יתאפשר ולא לפרק את החבילה. אך כדי שקשר יעבוד צריך שני אנשים שרוצים להיות שם, ולצערי- לא תמיד זה המצב.

למרות הקושי והמורכבות של הנושא, חילקתי את הדרך להתגבר על הפרידה לשלושה שלבים שאני מקווה שיסייעו לכם-

אז איך בכל זאת ניתן להתגבר על פרידה?

1. ניתוק- כמו שאומר הפתגם "רחוק מהעין רחוק מהלב"- כשאנחנו פיזית לא רואים מישהו אז לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש שהוא גם מתרחק מבחינה נפשית. הכוונה בלהתנתק זה לא ללכת למקומות שאני יודעת שהיא/ הוא יהיו שם. להוריד אותה/ו מרשימת החברים בפייסבוק או בכל רשת חברתית אחרת שאתם רשומים אליה. כמו כן, להוריד מרשימת אנשי הקשר בנייד כדי שלא תתפתו לשלוח הודעה.

2. סליחה עצמית– השלב הכי מורכב- הרבה פעמים אנחנו מאשימים ומחמירים עם עצמנו. עסוקים בתהיות של "אם לא הייתי אומר.. אז היינו ביחד היום".
אני רוצה להגיד לכם בביטחון מלא- שאיך שהתנהגתם וההחלטות שקבלתם הן ההחלטות הכי טובות שיכלתם לקבל בהתאם לידע שהיה לכם ולנסיון שהיה לכם עד אותו הזמן. ואם הייתם חוזרים אחורה בזמן, כנראה שהייתם עושים את אותו הדבר- לכן, אין טעם בלהאשים את עצמכם.
אז עכשיו הגיע הזמן לקבל את מה שהיה, לקבל את עצמכם ולסלוח לעצמכם.

3. לעשות מה שאוהבים– אחרי שניתקנו קשר ואחרי שסלחנו, הגיע הזמן שנעשה משהו בשביל עצמנו- תחשבו על משהו שגורם לכם סיפוק והנאה. משהו שאינו תלוי באף אחד אחר חוץ מכם.

כשתמלאו את הזמן שלכם עם דברים שאתם באמת אוהבים לעשות, אתם תרגישו יותר טוב ותהיו מוכנים באמת להמשיך הלאה.

איך אפשר לסמוך עליו? אמון

-"למה את לא יכולה להודות שאת אשמה?
תגידי שאת טעית,לא הלכנו לאן שרציתי ובגללך הלכנו למסעדה יקרה ושלמנו יותר כסף ממה שתכננו".

-"אני לא טעיתי. לא הלכתי לאן שאמרת כי זה היה רחוק. לא היה איכפת לי מה לאכול. הגענו למסעדה היקרה, אבל לא ידעתי שהיא יקרה.
למה לא בדקת? לא היינו חייבים לשבת שם."

וכך זה נמשך ונמשך.. כל אחד מאשים את השני. שניהם רוצים להוכיח שהם צודקים. כל אחד מהם רוצה שהכל יקרה בדרך שלו. ונתקעים דווקא על הדברים הקטנים. הוא מתעצבן שהיא לא הלכה אחריו והיא מתעצבנת שהוא לא מחושב ולא שם לב למחיר היקר של המנות, שהם לא ציפו להוציא באותו הזמן.

אולי הריב עצמו הוא על נושא פשוט, קטן שלא שווה להתווכח עליו. אך הריב הזה מסמל משהו יותר גדול מבחינתם.
זה מסמל את היכולת שלהם לסמוך אחד על השניה.

במקרה הזה, הוא התעצבן שהיא לא סמכה עליו והלכה אחריו למקום שהוא רצה.
והיא התעצבנה שכשהם הגיעו למקום מסוים, הוא היה מוכן לשלם כל מחיר. בלי לחשוב או להתייעץ איתה.

כמו שאמרתי קודם- זה מסמל מבחינתם משהו יותר גדול-
היא- "איך יראו החיים שלי?? הוא לא מחושב. איך אני יכולה לבנות איתו משהו? הוא מאוד אימפולסיבי. לא בודק לפני."

והוא- "היא לא סומכת עלי. היא לא מוכנה להודות שאפילו היא לא תמיד צודקת כמו שהיא חושבת. היא לא משתפת איתי פעולה. הייתי רוצה שיהיה לה יותר בטחון בי".

– " יכול להיות שבאיזשהו מקום רצית להחזיר לה? לעשות לה דווקא, על זה שהיא לא הלכה אחריו מלכתחילה?!"

דממה בחדר.
————-
הויכוח שלהם הוא לא על המסעדה וכמה שילמו. זה ויכוח על משהו יותר גדול- לסמוך על…
הוא כגבר, מצפה שאשתו תסמוך עליו ותלך לאן שהוא אומר.
והיא מצפה שהוא יפעיל שיקול דעת.
כי אחרת, מה יהיה בעתיד בדברים יותר גדולים אם אי אפשר לסמוך אחד על השניה?!

-" אני מבינה שהיה מקרה שעצבן את שניכם. להאשים זה את זו כל הזמן, לא יתן כלום, יחריף את הויכוח ויצור תחושה לא טובה למשך הרבה זמן.
האמון של שניכם נפגע- הוא נפגע שלא הקשבת לו ולא הלכתם לאן שהוא רוצה. ואת התעצבנת כי רצית לסמוך עליו, אבל בסוף התאכזבת שהוא לא חשב לבד שהמקום שהלכתם אליו הוא יקר ולא תכננתם להוציא הרבה כסף על זה"


הרבה זוגות נכנעים למשחקי הכוחות והאגו. אף אחד לא רוצה להודות בטעות שעשה. הדבר הזה יוצר ריבים בלתי פוסקים, שהתחילו ממשהו קטן שלא נפתר.

תתני לו יותר קרדיט, תשתפי איתו פעולה, תתני לו הרגשה שאת סומכת עליו.
תקבעו לכם מטרה משותפת. אם המטרה היא מוגדרת ואתם רוצים לחסוך. תגדירו אותה מראש. ובמקום להאשים אותו שהוא לא מחושב, תגידי- " אנחנו צריכים להיות יותר מחושבים".
כך הוא מבין שאת לא רק מאשימה אותו. גם לך יש חלק בזה. ומעכשיו תתחילו לשים לב לזה יותר. האחריות היא בעצם של שניכם ולא רק של אחד מכם.
כך תעברו משיח של האשמות הדדיות לשיח של הסקת מסקנות ושיפור בפעם הבאה.