קשר של שתיקה%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%a9%d7%9f

יעקב בן 44, תמר בת 39 (שמות בדויים) – נשואים 20 שנים.
עוד בטלפון תמר אמרה לי שמבחינתה לסיים את הנישואים האלה. אם היא נשארת זה רק בגלל הילדים.

הם הגיעו אלי הבוקר. שניהם רוצים לשמור על המשפחה אבל הם לא יודעים איך.

תמר ישבה מפוחדת על הכיסא. לא רצתה לדבר. כל הזמן חזרה ואמרה שהיא יודעת מה יחכה לה בבית אם תדבר.

יעקב נעלב. אמר שהוא המום. הרי הוא רוצה את שלום המשפחה, הוא בחיים לא יפגע בה.
תמר הסכימה. אמרה שהוא אף פעם לא היה אלים כלפיה, אך היא מפחדת שהוא יהיה.

שאלתי אותה: "את מי הוא מזכיר לך?" למה את חושבת שהוא יתנהג באלימות?"

היתה שתיקה. ואחרי שחזרתי על השאלה כמה פעמים היא ענתה בבכי:
"את אבא שלי.. אף פעם לא חשבתי שזה קשור. אבא שלי היה אלים כלפי".

יעקב ותמר, נשואים 20 שנים. אף פעם לא דברו על מה שמפריע להם. היא אף פעם לא אמרה לו שהיא מפחדת. היא העדיפה לא לענות לו ולא להתנהל איך שהיא רוצה רק בשביל שאולי הוא יפגע בה.

הדרך איתם עוד ארוכה. שניהם חוו חוויות לא פשוטות בילדותם, חוויות שמעולם טופלו. בנוסף הם תרגלו שנים של חוסר תקשורת. לא דברו בכלל על הרצונות שלהם ועל הפחדים שלהם. דבר זה גרם להם לריחוק מאוד גדול אחד מהשניה.

אין ספק שמדובר באתגר, אך אנחנו נטפל בזה יחד. נפתור פלונטר אחר פלונטר על מנת שתתקבל הזוגיות הרצויה.

גם את נמצאת ב"זוגיות" בתחושה שרק את רוצה להיות בה? %d7%9c%d7%a8%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%94%d7%a2%d7%a5

רווקה בת 33, נמצאת בקשר לא קשר..

השיחה איתה הלכה כך:

-" יש לך ילדים?"

-"לא אני רווקה"..

-"מה את עושה בשביל להכיר?"

-"לא.. אני לא לבד.. יש משהו.."

-"משהו? מה זה משהו?"

-"אני יוצאת עם מישהו חצי כוח"..

-"אוקי.. כמה זמן המשהו הזה נמשך?"

-"שנתיים. אני טיפוס קשה.. מאוד קנאית".

אם היינו בטיפול הייתי שואלת למה היא קוראת לעצמה "קשה" ו"קנאית". הרי אם זה מה שהיא אומרת לעצמה, כנראה זה מה שהיא מאמינה לו וזה מה שהיא משדרת כלפי חוץ.
במקום ללכת לכיוון הזה.. שאלתי אותה-

-"למה את קוראת לזה "משהו" אם זה שנתיים?"

היא ענתה לי:

– "כי אני לא יודעת אם הוא ממש בעניין"..

– "הוא יוצא בנות נוספות?"

– "זהו… שאני לא יודעת".
————-
לא יכולתי לשמוע משהו כזה ולהתעלם. אמרתי לה ואני אומרת גם כאן:
בנות רבות בגילאי ה 30 פלוס מפחדות להשאר לבד. ונשארות בקשר שלא עושה להן טוב בגלל"מה יהיה??"

  • "מה יגידו??"
  • "אני רוצה ילדים מתישהו.. אין לי עוד הרבה זמן. אז עד שמצאתי מישהו, כבר אשאר איתו."
  • "הוא רק עכשיו ככה.. הוא לא ימצא מישהי יותר טובה ממני.. הוא ישתנה".

אני יודעת שלא קל לעשות שינויים ולעשות צעד אחרי שהתרגלנו לחיות בדרך מסויימת, אך אפשרית. 

חשבת שעדיף להיות הצד היוזם את הפרידה? תחשבי שוב %d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%90%d7%a8-%d7%9c%d7%91%d7%93

פרידה היא לא דבר קל. תמיד שני הצדדים יוצאים פגועים. אך לרוב יש נטייה להתמקד בצד שנפרדו ממנו, כאילו הוא היחיד שנשאר פגוע ושוכחים את הצד שיוזם את הפרידה.

אני רוצה להתמקד לרגע בצד שיוזם את הפרידה-

תמיד יש תחושה שהצד שנפרדו ממנו, נשאר פגוע, והצד שיוזם את הפרידה מתחיל לחגוג ומרגיש מיד הרבה יותר טוב.

אך לא תמיד זה המצב- לפעמים הסיבות לפרידה הן לא חד משמעיות, ועדיין יש התלבטויות, אך איפשהו, עמוק בפנים, יודעים שזה לא מתאים ואז באה ההחלטה האמיצה להיפרד.
לפעמים להיות היוזם בפרידה הוא הרבה יותר קשה- כי הוא אומר לעצמו-
"אני אחראי על כך שאני עכשיו לבד. זה קרה בגללי. אני לא יכול להאשים מישהו אחר, אלא את עצמי". ולכן, כשאין מישהו אחר להאשים בהחלטות שלי, זה הופך להיות הרבה יותר קשה. כי אז מתחילים להרגיש את הלבד ,הכי הרבה בשבתות, ואז מתחילים לחשוב: "אולי החלטתי לא נכון", "אולי עשיתי טעות..", "אולי האדם הזה הוא כן בשבילי", "אולי ננסה שוב"..

אם נחפור באמת במה שאנחנו חושבים ומרגישים- נגלה שאיפשהו באמת יש סיבה טובה לזה שנפרדנו (אני מדברת על קשרים ארוכים). אחרת לא הייתי חושב על פרידה אחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו ביחד.
הסיבה שאנחנו מרגישים עם עצמנו כל כך רע אחר כך היא:

הפחד מלהיות לבד.

הפחד הזה שאולי עשיתי טעות ובגללי עכשיו אני אהיה לבד כל חיי. ואני האשמה היחידה בזה- אז אולי אני אחזור אליו כי אני מכירה אותו כבר והוא לא יכול להפתיע אותי יותר. או מהסיבה שאין לי סבלנות/ כוח לחזור למעגל הדייטים ולחפש מישהו חדש. לפעמים גם התחושה הנוראית שפתאום נוצר ריק בשבתות וחגים, אחרי שרגילים להיות יחד גורמת אוטומטית לרצון להיות בזוג שוב.
אז העדיפות היא לחזור למוכר והטוב (יחסית), העיקר לא להיות לבד.

מה שאני אומרת הוא דבר כזה- אם נפרדתם, ואז חזרתם. אך שום דבר לא השתנה, למרות שדברתם על הדברים כמה וכמה פעמים. ועדיין אין תחושה טובה לגבי המשך הקשר- צריך לעצור ולחשוב מהראש. תשאלו את עצמכם:

מה אתם מעדיפים יותר- להיות לבד? או בן זוג שיגרום לכם להרגיש לבד?

תכתבו לכם על דף את התכונות העיקריות שאתם מחפשים בבן/ בת זוג. תכונות שאתם לא מוכנים להתפשר עליהן, ותסתכלו עליהן כל יום, כדי לא לשכוח.

פרידה זה דבר קשה. גם למי שיוזם את הפרידה- אך כמו כל דבר- ברגע שתבינו שמגיע לכם יותר, תסלחו לעצמכם ותדעו מה אתם מחפשים, תעשו עוד צעד לכיוון עתיד יותר טוב ונכון עבורכם, ללא רצון לחזור אחורה.

היא לא מבינה אותיחיים את הווה

– "היי, איך עבר היום שלך?"

-"אתה כל הזמן שואל וחוקר. דיי אני לא יכולה לחיות ככה".

———-
לפעמים יש מצבים שלאחד מבני הזוג יש תחושה שכל הזמן רודפים אחריו, ובוחנים את ההתנהגות שלו בזכוכית מגדלת.


במקרה זה עדי מרגישה כך. היא מרגישה שיונתן "חונק" אותה. היא מרגישה שכשהיא הולכת עם חברות, הוא רוצה לדעת הכל לפרטי פרטים. היא מרגישה שהיא צריכה לדווח לו כל פעולה.

יונתן- לא מבין על מה היא מדברת בכלל. הוא לא מרגיש שהוא סוגר אותה. להיפך- "תמיד היא יוצאת עם חברות, יש לה את החוגים שלה. אני לא יודע מה היא רוצה".

הם הגיעו אלי לייעוץ כי זה כבר הגיע למצב שבו שניהם מתוסכלים.

במקרה שלהם – לפני שהם הכירו, עדי היתה במערכת יחסים עם מישהו שלדבריה לא נתן לה לצאת מהבית- לא להפגש עם חברות, לא ללכת ליוגה שהיא כל כך אוהבת. הרגישה שהיא צריכה לתת לו דין וחשבון על כל דבר.

החוויה הרעה מהקשר הקודם לא טופלה.

לכן היא עדיין מפרשת את ההתעניינות של בן זוגה כחקירה.
בירכתי אותם על כך שהגיעו אליי ליעוץ. טיפלנו ב"טראומה" שנוצרה מהקשר הקודם. ורק עכשיו ניתן לטפל בקשר הקיים.


כעת עדי חווה את הקשר כפי שהוא. היא לומדת לאט לאט להבין את מה שיונתן אומר לה כפי שהוא. ולא כפי שהיא מפרשת אותו אצלה בראש. היא חייה את החיים עכשיו ולא את החיים שהיו לה.

בעיות תקשורת נוצרות מסיבות רבות. הדומיננטית ביותר היא- חוויות עבר.

אם רק נדע באמת להקשיב אחד לשניה ולהבין מה המסר שהועבר לנו, נדע להגיב בהתאם.

כי הבטחות צריך לקייםאישה מעוצבנת

יוסי ורותם- זוג בגילאי ה- 30. רותם פנתה אלי בתקווה שאני אעשה קסם ואחזיר את חיי הזוגיות שלהם למצב שהיו בעבר.

-"אנחנו כבר בכלל לא יוצאים. גם כשהוא קובע איתי מראש, תמיד יש משהו. תמיד משהו קורה וזה לא יוצא לפועל".

אחרי שיחה קצרה ותשאול מעמיק- הבנו שלא מפריע לה החוסר ביציאות כמו שמפריע לה תחושת האכזבה והתסכול כל פעם מחדש.
הרי כל פעם שיוסי מבטיח לה שהפעם הם יצאו ויהנו- היא מצפה ומתכננת. כשזה לא קורה היא חשה תסכול ומאוכזבת מזה ששוב פיתחה ציפיות.

היא קיוותה שסוף סוף משהו ישתנה, שאולי הפעם הוא יעמוד בהבטחה שלו. אך זה לא קורה. לפעמים הוא עייף, לפעמים מקפיצים אותו לעבודה וכו'..


לאט לאט היא גם סיפרה שהיא מרגישה לבד בקשר, שהוא לא מתחשב בה וברצונות שלה.

היא מאשימה את עצמה שאולי היא עשתה משהו שגורם לו להתנהג אליה ככה.

– "דברתם על זה פעם? ספרת לו איך את מרגישה?"
– "לא דברנו על זה כמו שאנחנו מדברים עכשיו. לבד לא יכולתי להגיד לו את זה. אני לא חושבת שידעתי בעצמי איך אני מרגישה".

יוסי ישב שם בשקט. הוא ניסה לעכל את כל מה שנאמר. הוא רק ציין שלא היה לו מושג עד עכשיו שככה היא מרגישה.

בשגרה ובלחץ של חיי היומיום, אנחנו לפעמים שוכחים שעלינו גם לתחזק את הזוגיות שלנו.


בעזרת תוכנית ליווי אישית שהתאמתי להם- טיפלנו ברבדים הרגשיים ביניהם וגם קבענו סדר יום שבו הכנסנו שעות מסודרות לעבודה, לתחזוקת הבית וגם כמובן לבילוי משותף- זמן איכות לשניהם יחד. סיכמנו על יום קבוע שבו יוסי יוכל לעמוד בו ובאמת לקיים את הבטחותיו (גם אם זה אומר לדבר עם המנהל שלו כדי שיחזור הביתה מוקדם יום אחד בשבוע).

כסף וזוגיותכסף

אין ספק שכסף הוא אחד הגורמים הכי גדולים למריבות בין בני זוג.
זוגות צעירים צריכים להתמודד לראשונה עם שאלות ומחשבות על ההתנהלות עם כסף:

חשבון משותף או נפרד/ חסכונות/ ניהול מחדש של כלכלת הבית.

פתאום נוצרים ויכוחים שלא היו קודם:

גל אמרה לי: "הוא בודק את החשבון כל יום.. בודק על מה הוצאתי. אני לא יכולה לחיות ככה".

הדס אמרה לי: "יש לי שאיפות בחיים. אני רוצה לחסוך. הוא כרגע לא חושב על זה.. אומר שאני סתם לחוצה ושאנחנו צריכים לחיות".

הנושא הזה הוא מאוד רגיש וחשוב, וצריך לנהל אותו בצורה נכונה שלא תזיק ליחסים הזוגיים.

בתור יועצת זוגית- אני תמיד מציעה, בין היתר, להתמקד במטרה המשותפת. כלומר, קודם כל להסכים על מטרה משותפת ולבדוק איך אתם מגיעים אליה (לדוגמה- לחסוך כל חודש סכום מסוים ששניכם מסכימים עליו).

דבר זה דורש פתיחות ואמון.

תבינו קודם כל איפה אתם רוצים להיות עוד 5 שנים מהיום (רק לשם הדוגמה)

ותתחילו לתכנן מה אתם צריכים בשביל זה.

חשוב ששניכם תירתמו לתהליך הזה כדי שזה יעבוד.

הפתרון הזה אולי נשמע מאוד פשוט, אך לא פשוט בכלל לשנות הרגלים ודפוס חשיבה. זה דורש אימון ואמון אחד בשנייה (כמו שציינתי קודם לכן).

במפגשים אנחנו עובדים גם על התהליך האישי של התמודדות עם כסף וגם עוברים על ההוצאות ובודקים מה אפשר לעשות כדי שהמטרה המשותפת תהיה ברת השגה.

 

גם את חושבת מה חושבים עליך?

איילה, בת 48, גרושה פעמיים עם שלושה ילדים.

היא מעידה על עצמה: "כל החיים חשבתי מה אומרים עלי, שלא ייפגעו. תמיד עשיתי מה שציפו ממני ותראי לאן זה הביא אותי. אם הייתי יכולה לחזור אחורה, הייתי עושה הכל שונה. חושבת רק על עצמי. יש מישהו שעכשיו שואל מה איילה חושבת על זה לפני שהוא עושה משהו?!"

ברובנו יש את הצורך הזה ללכת על פי נורמות הסביבה שלנו. יש בנו את הפחד שאם לא ננהג על פי הנורמות, אז ידברו עלינו, "יראו אותנו בעין לא יפה" והכי גרוע- ינדו אותנו.

איילה יצאה לפני 30 שנה עם מישהו שהיא מאוד אהבה, אך הוא חי בחו"ל ורצה לקחת אותה איתו. היא הרגישה לא נעים מההורים שלה. היא ידעה שהם לא מצפים לזה ממנה, לכן אפילו לא שאלה אותם, לא דברה איתם על זה והחליטה להתעלם מעצמה ומרצונותיה ולוותר על האהבה.

איילה לא הרגישה תחושת פיספוס כי כך התרגלה לחיות- להתחשב בכולם חוץ מברצונות שלה וחשבה שהכל יסתדר.

לאחר מכן כל ההחלטות שקבלה היו מתוך התחשבות במשפחה, בהורים, בנורמות החברתיות. התחשבה בכולם.
האדם היחיד שעליו היא לא חשבה היה- היא עצמה.

היא התחתנה עם מישהו שהתאים ל"פרופיל של בעל", הביאו שני ילדים, אך בסופו של דבר התגרשו. אחר כך התחתנה שוב- כי זה "לא נראה טוב" שתהיה אם חד הורית גרושה והביאה עוד ילד.
אך נישואים אלה גם לא הסתדרו ובסוף התגרשו.

– "אני יודעת שטעיתי בבחירות שלי. עכשיו אני רוצה לחיות בשביל עצמי. לא בשביל אף אחד אחר. אם הייתי יכולה לחזור אחורה, עם השכל של היוםהייתי עושה הכל אחרת. הייתי חושבת רק על עצמי".

איילה חזרה על המשפט הזה כמה פעמים בפגישה. גם היום קשה לה. היום יש לה ילדים להתחשב בהם. אך היא מבינה איך הדברים צריכים להיות.

היא מבינה שאם היא לא תחליט את הבחירות שלה על פי מה שעושה אותה מאושרת, אלא על פי מה שהסביבה מכתיבה, אז היא לא תהיה מאושרת ולא תחיה את החיים שלה במלואם.

הדרך עם איילה עוד ארוכה. אך בהחלט יש שינוי בסדרי העדיפויות שלה. היא מרגישה הרבה יותר חופשיה ועצמאית.

מתי נפסיק להתכתב ונתחיל לדבר?

תומר מתחיל עם שירי באתר היכרויות- שולח לה הודעה. היא עונה לו. ההתכתבות באתר נמשכת כמה ימים.

לאחר מכן תומר אומר שהוא חושב שהגיע הזמן שהם יחליפו מספרי טלפון ושירי מסכימה.

למחרת תומר שולח לה הודעה בוואטסאפ. ממשיך לדבר איתה בהתכתבות עוד כמה ימים ואז מציע לה להפגש.

שבוע עבר מתחילת ההתכתבויות של שירי ותומר והם קבעו להפגש בלי לנהל שיחה אחת בטלפון.

למה זה קורה?

בעידן של רשתות חברתיות כמו פייסבוק ואפליקציות כמו וואטסאפ- אנשים התרגלו לרעיון שכל הדיאלוג מתבצע דרך התכתבות. אולי בשילוב של כמה תמונות, אבל עדיין- התכתבות.

אין לי שום דבר רע נגד התכתבות אם היא בטעם טוב.

הבעיה מתחילה שתומר הכיר את שירי דרך המילים הכתובות באתר וממשיך לדבר איתה בדיוק באותה הדרך- וזה לא נראה לאף אחד מהם מוזר ( אולי זה נראה לשירי קצת מוזר אבל היא לא אומרת כלום- זה בעיה בפני עצמה).

בצורה כזאת הם לא באמת מכירים כי ההתכתבות בהודעות היא לא רציפה, אפשר לשלוח הודעה היום והתגובה עליה תהיה רק מחר.

הם לא מבינים אחד את השניה אולי הוא מדבר בסלנג שהיא לא מבינה או אולי היא כותבת בלי סימני פיסוק והוא לא באמת מצליח להבין למה היא התכוונה.

בצורה כזאת לא ניתן לנהל תקשורת ובטח שלא ניתן להכיר ( ואני עוד לא התחלתי לדבר על כל הסכנות שיש בהיכרויות באינטרנט).

אז מה מנע מתומר להתקשר לשירי וממש לדבר איתה בטלפון?

זה פשוט נוח לו. יש לו את כל הזמן לחשוב טוב מה הוא רוצה לענות. הוא יכול להגיב מתי שהוא רוצה לפי זמנו החופשי, ולא לפנות זמן בשבילה.

– דרך שיחת טלפון אפשר לדעת פחות או יותר למה לצפות בדייט עצמו. לכן חשוב מאוד לדבר בטלפון לפני ולא לוותר על זה.

תומר ושירי בסופו של דבר יצאו לדייט ראשון, לדייט שני… עדיין ממעיטים לדבר בטלפון, ממשיכים להתכתב בוואטסאפ או בפייסבוק. שניהם נרגשים מהקשר החדש שנוצר. אבל אז בלי שהם שמו לב- מגיע הריב הקטן הראשון.

בשלבי ההתחלה בקשר עדיין לא מכירים כל כך טוב את הראש אחד של השני ויש חילוקי דעות.

מה יכול להחמיר את חילוקי הדעות משמעותית??

שיחות שעושים אחד עם השניה בהתכתבות. שיחות כאלה, במיוחד שיחות שנראות כמו "ריב" בהתכתבות אף פעם לא נגמרות טוב. ולרוב הן רק מחמירות את המצב. על אחת כמה וכמה שהתגובה לא מתקבלת ישר כמו בשיחה רגילה –ב 4 עיניים ואז זה יותר מתסכל ויותר מכעיס את הצד הממתין לתגובה.

לא משנה כמה טוב את כותבת ולא משנה כמה תמיד אמרו לך שאתה אלוף בהבעה- דרך המילים הכתובות לא ניתן לשמוע טון דיבור, אתה לא יכול להעביר באמת את מה שאתה יכול להעביר דרך פגישה ומבט בעיניים.

 הריב עצמו מחמיר ועם הזמן שמים לב שכל אחד מכם מדבר על משהו אחר בכלל. והסיבה היא- שלא הבנתם אחד את השניה מלכתחילה.

אז תפסיקו לכתוב ותתחילו לדבר אחד עם השניה.

למה אין לי חברה?מגנט

-"אני רוצה חברה. לא יודע למה לא הולך לי".

-"מה אתה חושב שתקבל מהחברה שתהיה לך"?

– "אני רוצה להרגיש אהוב.. אני רוצה שהיא תתן לי בטחון".

-"עוד משהו"?

-"להיות שלם ולהרגיש טוב עם עצמי".

הרבה חושבים שזוגיות אמיתית וטובה משלימה את מה שחסר בנו. ויחד עם עוד מישהו נרגיש שלמים. אך האמת היא שאם נגיע לחיפושי הזוגיות מתוך מקום של חוסר ותחושה של "אני לא מספיק טוב" אנחנו לא נמצא זוגיות. או שנהיה בזוגיות אך מתוך מקום של צורך, ולא מתוך בחירה, ולעיתים עם בנאדם שלא עושה לנו טוב.

אנחנו מגנט- מושכים אלינו אנשים הדומים לנו. לכן אם אנחנו מרגישים בחוסר, נמשוך אלינו בדיוק אנשים כמונו ולא את "המשלימים שלנו". דבר זה לא יכול לקדם אותנו או לגרום לנו להרגיש יותר טוב. ההיפך, רק להוריד אותנו למטה. הסיבה היא שאנחנו לא יכולים למשוך אלינו את מה שחסר לנו.

השינוי מתחיל בנו ובתפיסה שלנו על עצמנו!

אם נשנה את החשיבה שלנו על עצמנו, נוכל לאהוב את עצמנו גם אם אנחנו לא בזוגיות, נעשה דברים שאנחנו אוהבים, נקבל את עצמנו בגלל ולמרות ונאהב את איך שאנחנו נראים- אנחנו נהיה מלאים, ורק אז נוכל למשוך אלינו אנשים כמונו, ובסביבה כזאת אפשר רק ללמוד ולהתקדם.

זוגיות זה דבר חשוב. בשביל למצוא אותה עדיין צריך להיות אקטיבים, לחפש ולהיות פתוחים להצעות. אבל שזה יהיה ממקום של שלמות, של אהבה עצמית, מתוך תחושה אמיתית שהכל בסדר גם אם תהיה לי זוגיות וגם אם לא.

כמה שאני אכתוב, אני לא אצליח להסביר בכתב על חוקי המשיכה, המגנט ושינוי התפיסה כי מדובר בתהליך לא פשוט הדורש זמן ועבודה עצמית. ולפעמים דורש גם התערבות מבחוץ.

 

איך לגרום לצד השני באמת להקשיב לך?איך לגרום לו באמת להקשיב

"אתה כבר לא מדבר איתי.. אתה אף פעם לא נמצא"..
-"אני כאן עכשיו. ואני מדבר איתך. אז אני לא מבין מה את רוצה"..
– "לא נו.. אתה יודע למה אני מתכוונת"..
– "לא, אני לא יודע למה את מתכוונת.. את אומרת שאני לא נמצא אף פעם ולא מדבר איתך.. והנה אני כאן עכשיו לידך ומדבר איתך"..
– "אוף איתך.. תמיד אותו הדבר.. אי אפשר לדבר איתך, לא משנה"

וכך הימים חולפים ועוברים- היא מרגישה יותר ויותר רע.. הוא מתוסכל..

המצב לא טוב עבור שניהם, אך הם לא יודעים להצביע ולהגיד מה לא בסדר והיכן הם טעו. התסכול מעמיק, היחסים ביניהם הפכו לקרים, כמו שני שותפים לדירה. כבר איבדו כל אפקט של בני זוג.
אני פוגשת אותם וכל שאני רואה הוא זוג צעיר עייף: האישה רק רוצה שיקשיבו לה, והגבר רוצה שיסבירו לו מה קורה. הוא נראה אבוד.
פניתי בשאלה אחת לאישה, והיא: "מה את מבקשת מבן זוגך?"
והיא ענתה: "הוא לא מתייחס אלי", הוא לא מדבר איתי אף פעם", הוא לא משתף אותי"…
ביקשתי ממנה לעצור. הרי השאלה שלי היתה אחרת, והיא רק התלוננה עליו. שאלתי אותה את השאלה שוב, והפעם בקשתי ממנה להסתכל עליו ולהגיד לו את זה.
היתה שתיקה רועמת, כמה דקות של מבוכה, כאילו פעם ראשונה שהיא הביטה בו.
לבסוף אמרה:
– "אני מרגישה שאני אוויר בבית. אני רוצה שתדבר איתי ושתשתף אותי בדברים כמו פעם שהיית חוזר מהעבודה, והיינו מכינים לאכול יחד ומדברים על הכל. אהבתי את התקופה הזאת". "אני רוצה שנחזור להיות מה שהיינו, שתגיד לי שאתה אוהב אותי. אני רוצה להרגיש שאתה אוהב אותי"..

האישה בכתה וכך גם הבעל.. ראו שמשהו השתנה.

עכשיו הוא פתוח לשיחה. עכשיו הוא יכול להגיב ולפעול לפי מה שהיא מבקשת.
כאשר היא דברה בשפת ה"אתה", זה נשמע באוזני בעלה כתלונה, והתגובה האוטומטית שלו היתה לא להקשיב בכלל ולתקוף חזרה.
אך ברגע שהיא דברה בשפת ה"אני"- אמרה מה שהיא מרגישה, מה שחסר לה, מה שהיא צריכה- הוא פתאום היה פתוח ומוכן להקשיב. לראשונה הוא באמת ראה את אישתו והתחיל להבין מה היא מבקשת ומרגישה.

זאת רק תחילת הדרך. יש עוד הרבה עבודה- אך עכשיו, כאשר הלב של שניהם נפתח, אפשר לעשות זאת ולבנות את הבסיס לזוגיות מוצלחת כפי שהם רוצים שתהיה.

כאשר אנחנו מדברים על עצמנו ועל מה שאנחנו מרגישים, על מה שאנחנו צריכים- אנו גורמים לצד השני להקשיב ולהבין אותנו. כאשר עלינו להביט בבן זוגנו ולהגיד מה שאנחנו מרגישים, לעיתים מרגישים מבוכה. הרי זמן רב שלא עשינו את זה. אך כשזה קורה, ההרגשה נפלאה. פתאום הכל צף ויש תחושה של ביחד. זאת בדיוק נקודת ההתחלה לעשות שינוי מהותי ואמיתי.