האם אנשים יכולים להשתנות?

portrait-2616767__340

אם היו מסבירים לי את זה כמו שאני עכשיו מתכוונת לכתוב את זה, אז אולי היו נחסכים ממני כמה וכמה לילות לבנים

או, שאולי בעצם הייתי ממשיכה בדרך שלי.. לעולם לא אדע..

כמה ריבים, עצבים, שיחות- על כלום.

על משהו שאף פעם לא היה לי שליטה עליו.

כי הרי רק עלי יש לי שליטה, אז מה זה יעזור אם אני אמשיך להתעצבן על התנהגות של מישהו אחר?
אני לא מדברת על איך שהתנהגו אלי.. אף פעם זה לא היה הנושא. 
היה מעניין אותי איך הוא (בני הזוג שהיו לי) מתנהל בעולם.
כל מה שלא הבנתי, דפוס התנהגות שלא הכרתי, ישר היה מלווה בשאלות, חקירות, עצבים- על כלום. על משהו שלא קשור אלי בכלל.

הבחירה היתה שלי- לקבל את זה או להחליט שהקשר לא מתאים לי ולחתוך.
היום אני אומרת את זה.

אך אז- כל מה שציפיתי לו הוא רק שהוא ישתנה. שפתאום יום אחד הוא התעורר ויחליט שהוא לא מתנהג ככה יותר, שמשהו ממה שאמרתי לו נכנס לו פנימה, הוא הבין שאני צודקת וזהו. ישתנה.

אך המציאות היתה שונה לחלוטין.

כל יום, ריבים על אותם דברים. יום שהתחיל טוב נגמר בריב ויום שהתחיל בריב נגמר אחרי הרבה שיחות (שלא הובילו לשום דבר) בטוב.
אז האם אחרי כל זה, אנשים משתנים?
התשובה היא כן ולא.

רק אם הוא ירצה את השינוי, הוא ישתנה. אם הוא לא רוצה להשתנות, חבל על הזמן שלי ושל כולם.

אז מה עושים בכל זאת?

לנסות לבדוק אם הנושא הזה באמת שווה לצאת למלחמה עליו.
אם הדבר הזה שאני רוצה שישתנה, באמת מזיק לי באיזשהי צורה
אם כן, בטח תילחמי. לא תמיד תנצחי (כי כמו שאמרנו אנחנו לא יכולות לשנות, אלא אם הוא ירצה להשתנות) ואז תעשי את השיקולים שלך להמשך הקשר.
אך אם הנושא לא מזיק לך, לא קשור אליך בכלל אז כאן זה המקום שלך להרפות, לשחרר את זה
כי הוא לא ישנה את זה מעצמו..

תתחילי מזה שתבדקי עם עצמך למה זה מפריע לך ותמשיכי משם..

רגע לפני פרידה heart-1745300_1280

כמה כתבתי על התמודדות עם פרידה, ונראה שזה אף פעם לא מספיק.

אני רוצה לכתוב היום על רגע לפני הפרידה. על התחושות, המחשבות-

אני מלווה בנות בתהליכי חיפוש זוגיות, אך גם בנות בזוגיות לא טובה.
בנות שלא רוצות להשאר בזוגיות הנוכחית ואין להן את האומץ לקום וללכת.

אני מתוקף תפקידי כיועצת זוגית נלחמת על כל זוגיות שהיא כשיש ילדים בתמונה. אך כשאין ילדים, והזוג עדיין לא התחתן- אני לא ממהרת להלחם על להשאיר אותם יחד, במיוחד כשהאישה פונה אלי לעזרה.

השבוע נפגשתי עם שתי בחורות כאלה, הנמצאות בזוגיות ארוכה (ללא נישואים).

האחת, נקרא לה אורנה, בת 32, בקשר עם מישהו כמעט שנתיים. הוא מאוד רוצה להתקדם לחתונה. אך היא לוקחת את הזמן. ממציאה לו כל מני תירוצים. אך בפועל, לי היא אומרת שהיא לא בטוחה שהיא רוצה להמשיך איתו. הוא חמוד ובחור טוב והכל אבל: לא רואה עתיד איתו, יש כל מני דברים שמעצבנים אותה בו והיא פוזלת כל הזמן החוצה כשהיא יוצאת עם חברות. אמנם לא עושה כלום.. אך כך היא בעצם מייצרת לעצמה את מעגל התסכול.

כשאני שואלת: "אז למה בעצם את לא נפרדת ממנו"- התשובות שלה הן:

"כי הוא בחור טוב ואיפה עוד אני אמצא בחורים טובים כאלה?!", "אני מנסה להפרד.. אבל הוא לא נותן לי", "הוא מרגיש שאני לא רוצה, אז למה הוא עדיין נשאר?", "כל החברות שלי והמשפחה שלי יודעים שאנחנו יחד", "אני יודעת שהוא אוהב אותי. איפה אני אמצא עוד מישהו שאוהב אותי ככה".

לעומתה יש את שירלי- בת 30, היא נמצאת בקשר עם מישהו שנה בערך והיא חושבת להיפרד כי יש ביחסים האלה אלימות מילולית קשה, הוא מזלזל בה, מקטין אותה וגורם לה להרגיש רע.

קודם כל בירכתי אותה ואמרתי לה שזה לא מובן מאליו שהיא מבינה שמשהו פה צריך להשתנות ומוכנה לעשות מעשה ולהגיע אלי.

כשאותה שאלתי למה היא לא נפרדת ממנו, היא ענתה לי: "הוא מתנהג אלי ככה כשהוא עצבני. אני יודעת שהוא אוהב אותי. ואם אני אפרד ממנו, אני לא אוכל להיות לבד. הוא מלמד אותי דברים, ואיפה אני אמצא עוד מישהו שאוהב אותי?"

גם אורנה וגם שירלי נמצאות בקשר שהן לא רוצות להיות בו- זה נראה שכל אחת מהן נמצאת במקום שונה, אך אחרי הכל- שתיהן מפחדות להיות לבד.
הפחד מלהיות לבד, הפחד שלא יהיה אף אחד אחר שיאהב- גורם להן להשאר בקשר שלא עושה להן טוב.

עם שתיהן סוג העבודה הוא שונה, שתיהן גדלו בבית שונה והערכים שקבלו הם שונים וסוג הגברים שהן מושכות אליהן הוא שונה. אין ספק, אך בתכלס- בסופו של דבר, המשותף, הוא אותו פחד שגורם לתסכול.

אתמול שאלה אותי מישהי בטלפון אם אני עוזרת רק לגבי זוגיות או גם על דברים אישיים של ביטחון עצמי והעצמה. חייכתי לעצמי ועניתי לה את מה שאני אומרת כל הזמן: "אי אפשר ליצור מערכת יחסים טובה ובריאה ואוהבת עם מישהו אחר, כל עוד הזוגיות שלך עם עצמך לא טובה. כל עוד את לא אוהבת את עצמך- אף אחד לא יוכל לאהוב אותך. לכן כתשובה לשאלתך, בוודאי שאני עובדת על בטחון והעצמה. זה קודם כל, זה דבר ראשון. אחר כך, הזוגיות הנכונה תגיע. כי אם תאהבי את עצמך אז גם יאהבו אותך".

גם אורנה וגם שירלי התחילו את התהליך של פיתוח אהבה עצמית ובטחון- ברגע שהן יאהבו את עצמן, הן לא יצטרכו לפחד שלא יהיה מישהו שיאהב אותם, כי זה יקרה באופן טבעי.

ברגע ששירלי תאהב את עצמה ולא תזלזל בעצמה, היא לא תתן אף פעם לאף אחד להתייחס אליה בצורה כזאת שוב
ואורנה לא תהיה במערכת יחסים שהיא לא רוצה רק כדי להגיד שהיא במערכת יחסים ולקבל את האישור הזה מבחוץ, במיוחד שהזוגיות לא עושה לה טוב.

כי כשיש לך את עצמך, את לא צריכה אישור של אף אחד ואז הזוגיות שתהיה לך תהיה אמיתית, טובה ונכונה..

אסור שבעלי ידע מה אני באמת מרגישה דת

אני רוצה לספר על אסתי (שם בדוי).
אסתי, אישה נשואה בת 25, עם 3 ילדים, חרדית מבני ברק התקשרה אלי לפני שבועיים ושמעתי מצוקה בקול שלה. אמרה לי "בעלי עזב את הבית.. אני לא יודעת מה לעשות".

דברתי איתה בטלפון.. בררתי פרטים. היא רצתה להפגש הכי מוקדם שאפשר. כבר באותו היום היא הגיעה.
ראיתי ילדה מבולבלת שרק רוצה שחיי הנישואים שלה יחזרו להיות מה שהיו. כל כך הרבה דברים לא היו ברורים לה.
היא התחתנה איתו כשהייתה בת 18, על ידי שידוך. ילד ראשון היה לה כבר בגיל 20. היא לא בדיוק הכירה אותו כשהתחתנה. היא עשתה את זה "כי צריך". היא לא בדיוק מכירה אותו והיא לא מכירה את עצמה. היא סיפרה לי את הסיפור שלה בצורה מאוד קרה, כאילו היא לא נוכחת ומסתכלת על זה מהצד.
בתור אישה נשואה, היא לא ידעה כל כך איך להתנהג. היתה כמו עוד ילדה בבית שהיו צריכים להגיד לה מה לעשות.


לבעלה- שלא הגיע לפגישה, יש את הסיפור שלו, ולמרות שלא סיפרה לי אותו, הנחתי שכמו שהיא עשתה את זה כי "ככה צריך", אז גם הוא התחתן איתה מאותה הסיבה ושניהם לא יודעים איך צריך להתנהג.
שאלתי אותה, הוא יודע מה עובר עליך? סיפרת לו?

התשובה היא "לא". היא מתביישת לספר לו מה היא מרגישה כדי שלא יחשוב שהיא לא ראויה.
בסוף הפגישה הראשונה נתתי לה שיעורי בית, שהייתי בטוחה שיתחילו לעשות קצת סדר.
ביקשתי ממנה לקחת דף ועט ללכת אליו ולהגיד לו: "אני הולכת ליועצת והיא ביקשה ממני לשאול אותך מה מפריע לך בי. מה אתה צריך ממני?".
היא היתה מאוד סקפטית.. אמרה לי שהיא לא חושבת שזה יקדם אותם. אך התעקשתי שתעשה את זה.
למחרת היא התקשרה אלי על הבוקר ואמרה לי שהיא לא מאמינה שזה הצליח וזאת הפעם הראשונה שהם מדברים בצורה כזאת וכבר באותו לילה הוא חזר לישון איתה.
זאת בעצם הפעם הראשונה שהיא שואלת אותו מה הוא צריך ממנה, זאת בעצם הפעם הראשונה שהם בכלל מדברים בשפת הרגשות ולא בשפה של "מה צריך".


אני עכשיו מתחילה איתה מסע שלם של היכרות וקבלה עצמית כדי שיהיה לה טוב עם עצמה ובחיי הזוגיות שלה.

המסך שבינינו תקשורת מחשבים

תומר מתחיל עם שירי באתר היכרויות- שולח לה הודעה. היא עונה לו. ההתכתבות באתר נמשכת כמה ימים. לאחר מכן תומר אומר שהוא חושב שהגיע הזמן שהם יחליפו מספרי טלפון ושירי מסכימה. למחרת תומר שולח לה הודעה בוואטסאפ. ממשיך לדבר איתה בהתכתבות עוד כמה ימים ואז מציע לה להפגש.
שבוע עבר מתחילת ההתכתבויות של שירי ותומר והם קבעו להפגש בלי לנהל שיחה אחת בטלפון.

למה זה קורה?
בעידן של רשתות חברתיות כמו פייסבוק ואפליקציות כמו וואטסאפ- אנשים התרגלו לרעיון שכל הדיאלוג מתבצע דרך התכתבות. אולי בשילוב של כמה תמונות, אבל עדיין- התכתבות.
אין לי שום דבר רע נגד התכתבות אם היא בטעם טוב. הבעיה מתחילה שתומר הכיר את שירי דרך המילים הכתובות באתר וממשיך לדבר איתה בדיוק באותה הדרך- וזה לא נראה לאף אחד מהם מוזר ( אולי זה נראה לשירי קצת מוזר אבל היא לא אומרת כלום- זה בעיה בפני עצמה לפוסט אחר).
בצורה כזאת הם לא באמת מכירים כי ההתכתבות בהודעות היא לא רציפה, אפשר לשלוח הודעה היום והתגובה עליה תהיה רק מחר.
הם לא מבינים אחד את השניה- אולי הוא מדבר בסלנג שהיא לא מבינה או אולי היא כותבת בלי סימני פיסוק והוא לא באמת מצליח להבין למה היא התכוונה.
בצורה כזאת לא ניתן לנהל תקשורת ובטח שלא ניתן להכיר ( ואני עוד לא התחלתי לדבר על כל הסכנות שיש בהיכרויות באינטרנט).

אז מה מנע מתומר להתקשר לשירי וממש לדבר איתה בטלפון?

זה פשוט נוח לו. יש לו את כל הזמן לחשוב טוב מה הוא רוצה לענות. הוא יכול להגיב מתי שהוא רוצה לפי זמנו החופשי, ולא לפנות זמן בשבילה.

– דרך שיחת טלפון אפשר לדעת פחות או יותר למה לצפות בדייט עצמו. לכן חשוב מאוד לדבר בטלפון לפני ולא לוותר על זה.
———–
תומר ושירי בסופו של דבר יצאו לדייט ראשון, לדייט שני… עדיין ממעיטים לדבר בטלפון, ממשיכים להתכתב בוואטסאפ או בפייסבוק. שניהם נרגשים מהקשר החדש שנוצר. אבל אז בלי שהם שמו לב- מגיע הריב הקטן הראשון.

בשלבי ההתחלה בקשר עדיין לא מכירים כל כך טוב את הראש אחד של השני ויש חילוקי דעות.

מה יכול להחמיר את חילוקי הדעות משמעותית??

שיחות שעושים אחד עם השניה בהתכתבות. שיחות כאלה, במיוחד שיחות שנראות כמו "ריב" בהתכתבות אף פעם לא נגמרות טוב. ולרוב הן רק מחמירות את המצב. על אחת כמה וכמה שהתגובה לא מתקבלת ישר כמו בשיחה רגילה
ב 4 עיניים ואז זה יותר מתסכל ויותר מכעיס את הצד הממתין לתגובה.

לא משנה כמה טוב את כותבת ולא משנה כמה תמיד אמרו לך שאתה אלוף בהבעה- דרך המילים הכתובות לא ניתן לשמוע טון דיבור, אתה לא יכול להעביר באמת את מה שאתה יכול להעביר דרך פגישה ומבט בעיניים. ואז הריב עצמו מחמיר ועם הזמן שמים לב שכל אחד מכם מדבר על משהו אחר בכלל. והסיבה היא- שלא הבנתם אחד את השניה מלכתחילה.

אז תפסיקו לכתוב ותתחילו לדבר אחד עם השניה.

קריירה או זוגיות. למה זה צריך לסתור זה את זה?גבר בעבודה

קריירה – או – זוגיות. מה בא לפני מה??
הפוסטים שלי בדרך כלל מכוונים לנשים, היום אני אתייחס גם לגברים, בגילאי ה 300+ ,אחרי שכמה פנו אלי באותו נושא..
וזה הולך ככה:
-"אני רוצה זוגיות!"
– "מעולה. מה אתה עושה בשביל זה?"
– "לא יודע. מה צריך לעשות?"
– " יוצא, מדבר עם בחורות, אולי משתמש באפליקציות/ אתרי הכרויות, מגדיל את מאגר החברים.. לא חסר. מה אתה עושה"?
– "אהה..לא.. אין לי זמן לזה עכשיו.. בדיוק עברתי לעבודה חדשה.. אני רוצה להתייצב, לדעת מה אני רוצה מעצמי.. ואז כשאני אהיה מסודר, לחפש את הבחורה המתאימה".
-"ואתה יודע מה אתה רוצה מבחינת עבודה? יש לך כיוון?"
– "לא.. אני רוצה לפתוח עסק/ אני עכשיו חוסך לנדלן/ אני חושב איך להרחיב את העסק שלי/ אני רוצה לעבור לעבודה חדשה/ אני רוצה להתקדם בעבודה".. וכן הלאה..

תירוצים לא חסר, ולרוב הם מסתירים את הפחד האמיתי- פחד מלהיות בזוגיות. או יותר נכון, פחד מכל מה שצריך לעבור כדי להגיע אליה- דייטים, להכיר בחורות שונות, להכיר את עצמם על הדרך, להתמודד עם קונפליקטים שהם לא מכירים.

יכול להיות שהפחד הזה נובע מטראומה כלשהי שחוו או פחד שנובע מזה שאף פעם לא היו בזוגיות, לא יודעים איך להתנהל בתוך זה והם חושבים שהבסיס הזה, היציבות הכלכלית שהם כל כך מחפשים יתן להם את הבטחון.
שלא תבינו לא נכון.. אני בעד שאיפה להצלחה והלוואי שלכולם היה את המוטיבציה לשאוף גבוה, להתמיד ולהצליח. אך לא בתור תירוץ לדחיית הזוגיות.. כי במצב הזה, אף פעם לא יהיה מספיק ותמיד תרצו עוד ( שוב, זה מצויין. אך זה לא צריך למנוע את הזוגיות), רק כדי להמנע ממצב של יציאה מאיזור הנוחות ולחפש זוגיות.
אני שואלת, למה זה צריך לסתור אחד את השני? למה אי אפשר גם לחפש זוגיות וגם להתקדם בקריירה? בסוף מה שיקרה, אתה תתקדם בקריירה, תהיה יציב.. אין לי ספק בזה.. אבל יהיה לך אפס נסיון עם בחורות, ואז תשקיע עוד כמה שנים בחיפוש אחר הבחורה המתאימה לך, אם לא תתייאש מזה בדרך..
אז יאללה, צא מאיזור הנוחות. בבוקר תעבוד, בערב צא לדייטים.

גם את מרגישה שהזוגיות שלך היא לא מה שהיתה?!%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%95%d7%a7

את בשנים הראשונות לנישואייך (או לקשר הזוגי בו את נמצאת) ואת מרגישה שזה לא אותו הדבר. שהאדם שאת נמצאת איתו הוא מישהו אחר.. לא הבחור שהכרת ויצאת איתו בהתחלה.

לתופעה הזאת יש גורמים רבים, והנפוצה מהם היא: "הפרת החוזה הבלתי כתוב".

למה אני מתכוונת? מה קשור חוזה עכשיו??

בכל מערכת יחסים שאנחנו נמצאים בה (בין חברות שלנו, קשרים בעבודה, וכן גם עם בן הזוג) יש חוזה בלתי כתוב. מערכת היחסים שלנו מורכבת ממערכת של כללים ודפוסי התנהגות שלמדנו אותה ויישמנו אותה עם הזמן. כל אחד ביצע את התפקיד שלו במערכת יחסים.

ואני אתן דוגמה: (נקרא בשמות- אמנון ותמר)

אמנון ותמר רגילים להתעורר יחד בבוקר, להתכרבל קצת במיטה, לאכול ארוחת בוקר קטנה יחד ויוצאים כל אחד לעבודה שלו. תמר חוזרת הביתה מהעבודה ב 17:00, וממתינה לאמנון שחוזר ב 18:00. כשהוא חוזר הם מכינים יחד ארוחת ערב, אוכלים ומעבירים יחד את שאר הערב (צפיה בטלויזיה או שיחות). כך הם התרגלו לחיות לפני שנישאו ובשנה הראשונה של אחרי הנישואין.

בשנה השניה לנישואיהם, אמנון הרגיש שהוא עומד במקום מבחינת הקריירה, ולא עושה באמת את מה שהוא רוצה לעשות ונרשם ללימודים כדי להתפתח וללמוד עוד תחום. תמר מאוד פירגנה לו ותמכה בו, אך לאט לאט התחילה להרגיש בשינויים:

אמנון התעורר בבוקר לפניה, כדי להגיע לעבודה מוקדם ואז לצאת מהעבודה מוקדם וללכת ללימודים. תמר חזרה מהעבודה והכינה לעצמה ארוחת ערב ואכלה לבד כי אמנון חזר מהלימודים רק ב 21:00. וכשהוא חזר הוא היה עייף מאוד.
בימים שהוא לא היה פיזית בלימודים הוא למד בבית.
הוא התחיל להיות לחוץ ועצבני, כי פחד שהוא לא יצליח. וגם התחיל לצעוק בבית. דבר שלא היה קודם לכן.

כל הדינמיקה ביניהם השתנתה. כבר לא היו ביניהם נקודות מפגש. היא הרגישה שהוא משתנה. היא לא הרגישה שהם זוג יותר. היא לא הרגישה שהיא בקשר עם אותו האדם שהכירה.

בהתחלה היא תמכה בו ונתנה לו את השקט שהוא צריך. אך כשהיא ראתה שזה נמשך הרבה זמן, היא התחילה לדרוש תשומת לב.

אמנון התעצבן ואמר שהיא חושבת רק על עצמה, והיא התעצבנה שהוא כבר לא רואה אותה.

וככה נוצר ריחוק ביניהם וריבים בלתי פוסקים.

מה קרה כאן בעצם??

החוזה הבלתי כתוב הופר. תמר התרגלה לסטטוס מסויים של בעלה ולדפוס התנהגות מסויים. כעת הוא שינה משהו בחיים שלו שגרם להפרת החוזה שלהם, וגרם לה להרגיש מרומה. היא מרגישה שהוא שיקר לה. שהוא לא אותו אדם שאיתו היא התחתנה.

תמר מתוסכלת ואובדת עצות.

הרבה נשים כמו תמר מגיעות אלי לייעוץ. החיים דינמיים, משתנים כל הזמן. אנחנו רוצים להתפתח וזה מצויין. אך עם השינויים האלה, יש גם שינויים בחוזה הישן. מה שצריך לעשות עכשיו-
להכין חוזה חדש ומוסכם על ידי שני הצדדים.

 מה החוזה הבלתי כתוב בקשר שלך??

על מה צריך לדבר לפני שמתחתנים %d7%97%d7%aa%d7%9f-%d7%9b%d7%9c%d7%94

מתחתנים?
מזל טוב!

במהלך ההכנות, בין השמלה, לבחירת השיר כניסה ועד לבחירת הקינוחים, חשוב לעשות עוד משהו אחד מאוד חשוב:

תיאום ציפיות.

ואני לא מתכוונת תיאום ציפיות ביניכם אם החתן ילבש עניבה או פפיון, אלא תיאום ציפיות לגבי הימים שאחרי האירוע המרגש, בזוגיות שבה אתם רק שניכם, מתחילים את החיים המשותפים שלכם.

במצב הנוכחי, הרבה זוגות לא מדברים על הדברים החשובים באמת ולא מתאמים ציפיות לגבי המשך החיים המשותפים, ואז הם מגיעים אלי כדי שנפתור את "הבעיות" כי פתאום יש הרבה דברים שהם לא מסכימים עליהם.

התחושה שלהם בדרך כלל היא שהם לא מכירים את האדם איתו התחתנו ויותר מזה- מרגישים מרומים. כאילו יצאו עם מישהו אחד אבל התחתנו עם מישהו אחר.
תיאום ציפיות יכול להתחיל מהשקפות עולם על ניהול הבית, התנהלות עם כסף ועד לחינוך הילדים העתידיים לבוא.
דיבור על נושאים אלה ועוד… הוא חשוב מאוד ואף הכרחי למניעת ריבים מיותרים בעתיד.

מה שנראה לך עכשיו מובן מאליו, לא בהכרח נראה מובן וברור לצד השני.
לכן, קחו טיפ ממני- דברו עכשיו, לפני החתונה, על איך אתם רוצים שהחיים המשותפים שלכם יראו.

מנסיון שלי- זה ישפר פלאים את הקשר, את התקשורת ביניכם וימנע ריבים מיותרים בהמשך.

קשר של שתיקה%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%a9%d7%9f

יעקב בן 44, תמר בת 39 (שמות בדויים) – נשואים 20 שנים.
עוד בטלפון תמר אמרה לי שמבחינתה לסיים את הנישואים האלה. אם היא נשארת זה רק בגלל הילדים.

הם הגיעו אלי הבוקר. שניהם רוצים לשמור על המשפחה אבל הם לא יודעים איך.

תמר ישבה מפוחדת על הכיסא. לא רצתה לדבר. כל הזמן חזרה ואמרה שהיא יודעת מה יחכה לה בבית אם תדבר.

יעקב נעלב. אמר שהוא המום. הרי הוא רוצה את שלום המשפחה, הוא בחיים לא יפגע בה.
תמר הסכימה. אמרה שהוא אף פעם לא היה אלים כלפיה, אך היא מפחדת שהוא יהיה.

שאלתי אותה: "את מי הוא מזכיר לך?" למה את חושבת שהוא יתנהג באלימות?"

היתה שתיקה. ואחרי שחזרתי על השאלה כמה פעמים היא ענתה בבכי:
"את אבא שלי.. אף פעם לא חשבתי שזה קשור. אבא שלי היה אלים כלפי".

יעקב ותמר, נשואים 20 שנים. אף פעם לא דברו על מה שמפריע להם. היא אף פעם לא אמרה לו שהיא מפחדת. היא העדיפה לא לענות לו ולא להתנהל איך שהיא רוצה רק בשביל שאולי הוא יפגע בה.

הדרך איתם עוד ארוכה. שניהם חוו חוויות לא פשוטות בילדותם, חוויות שמעולם טופלו. בנוסף הם תרגלו שנים של חוסר תקשורת. לא דברו בכלל על הרצונות שלהם ועל הפחדים שלהם. דבר זה גרם להם לריחוק מאוד גדול אחד מהשניה.

אין ספק שמדובר באתגר, אך אנחנו נטפל בזה יחד. נפתור פלונטר אחר פלונטר על מנת שתתקבל הזוגיות הרצויה.

גם את נמצאת ב"זוגיות" בתחושה שרק את רוצה להיות בה? %d7%9c%d7%a8%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%94%d7%a2%d7%a5

רווקה בת 33, נמצאת בקשר לא קשר..

השיחה איתה הלכה כך:

-" יש לך ילדים?"

-"לא אני רווקה"..

-"מה את עושה בשביל להכיר?"

-"לא.. אני לא לבד.. יש משהו.."

-"משהו? מה זה משהו?"

-"אני יוצאת עם מישהו חצי כוח"..

-"אוקי.. כמה זמן המשהו הזה נמשך?"

-"שנתיים. אני טיפוס קשה.. מאוד קנאית".

אם היינו בטיפול הייתי שואלת למה היא קוראת לעצמה "קשה" ו"קנאית". הרי אם זה מה שהיא אומרת לעצמה, כנראה זה מה שהיא מאמינה לו וזה מה שהיא משדרת כלפי חוץ.
במקום ללכת לכיוון הזה.. שאלתי אותה-

-"למה את קוראת לזה "משהו" אם זה שנתיים?"

היא ענתה לי:

– "כי אני לא יודעת אם הוא ממש בעניין"..

– "הוא יוצא בנות נוספות?"

– "זהו… שאני לא יודעת".
————-
לא יכולתי לשמוע משהו כזה ולהתעלם. אמרתי לה ואני אומרת גם כאן:
בנות רבות בגילאי ה 30 פלוס מפחדות להשאר לבד. ונשארות בקשר שלא עושה להן טוב בגלל"מה יהיה??"

  • "מה יגידו??"
  • "אני רוצה ילדים מתישהו.. אין לי עוד הרבה זמן. אז עד שמצאתי מישהו, כבר אשאר איתו."
  • "הוא רק עכשיו ככה.. הוא לא ימצא מישהי יותר טובה ממני.. הוא ישתנה".

אני יודעת שלא קל לעשות שינויים ולעשות צעד אחרי שהתרגלנו לחיות בדרך מסויימת, אך אפשרית. 

איך לגרום לצד השני באמת להקשיב לך?איך לגרום לו באמת להקשיב

"אתה כבר לא מדבר איתי.. אתה אף פעם לא נמצא"..
-"אני כאן עכשיו. ואני מדבר איתך. אז אני לא מבין מה את רוצה"..
– "לא נו.. אתה יודע למה אני מתכוונת"..
– "לא, אני לא יודע למה את מתכוונת.. את אומרת שאני לא נמצא אף פעם ולא מדבר איתך.. והנה אני כאן עכשיו לידך ומדבר איתך"..
– "אוף איתך.. תמיד אותו הדבר.. אי אפשר לדבר איתך, לא משנה"

וכך הימים חולפים ועוברים- היא מרגישה יותר ויותר רע.. הוא מתוסכל..

המצב לא טוב עבור שניהם, אך הם לא יודעים להצביע ולהגיד מה לא בסדר והיכן הם טעו. התסכול מעמיק, היחסים ביניהם הפכו לקרים, כמו שני שותפים לדירה. כבר איבדו כל אפקט של בני זוג.
אני פוגשת אותם וכל שאני רואה הוא זוג צעיר עייף: האישה רק רוצה שיקשיבו לה, והגבר רוצה שיסבירו לו מה קורה. הוא נראה אבוד.
פניתי בשאלה אחת לאישה, והיא: "מה את מבקשת מבן זוגך?"
והיא ענתה: "הוא לא מתייחס אלי", הוא לא מדבר איתי אף פעם", הוא לא משתף אותי"…
ביקשתי ממנה לעצור. הרי השאלה שלי היתה אחרת, והיא רק התלוננה עליו. שאלתי אותה את השאלה שוב, והפעם בקשתי ממנה להסתכל עליו ולהגיד לו את זה.
היתה שתיקה רועמת, כמה דקות של מבוכה, כאילו פעם ראשונה שהיא הביטה בו.
לבסוף אמרה:
– "אני מרגישה שאני אוויר בבית. אני רוצה שתדבר איתי ושתשתף אותי בדברים כמו פעם שהיית חוזר מהעבודה, והיינו מכינים לאכול יחד ומדברים על הכל. אהבתי את התקופה הזאת". "אני רוצה שנחזור להיות מה שהיינו, שתגיד לי שאתה אוהב אותי. אני רוצה להרגיש שאתה אוהב אותי"..

האישה בכתה וכך גם הבעל.. ראו שמשהו השתנה.

עכשיו הוא פתוח לשיחה. עכשיו הוא יכול להגיב ולפעול לפי מה שהיא מבקשת.
כאשר היא דברה בשפת ה"אתה", זה נשמע באוזני בעלה כתלונה, והתגובה האוטומטית שלו היתה לא להקשיב בכלל ולתקוף חזרה.
אך ברגע שהיא דברה בשפת ה"אני"- אמרה מה שהיא מרגישה, מה שחסר לה, מה שהיא צריכה- הוא פתאום היה פתוח ומוכן להקשיב. לראשונה הוא באמת ראה את אישתו והתחיל להבין מה היא מבקשת ומרגישה.

זאת רק תחילת הדרך. יש עוד הרבה עבודה- אך עכשיו, כאשר הלב של שניהם נפתח, אפשר לעשות זאת ולבנות את הבסיס לזוגיות מוצלחת כפי שהם רוצים שתהיה.

כאשר אנחנו מדברים על עצמנו ועל מה שאנחנו מרגישים, על מה שאנחנו צריכים- אנו גורמים לצד השני להקשיב ולהבין אותנו. כאשר עלינו להביט בבן זוגנו ולהגיד מה שאנחנו מרגישים, לעיתים מרגישים מבוכה. הרי זמן רב שלא עשינו את זה. אך כשזה קורה, ההרגשה נפלאה. פתאום הכל צף ויש תחושה של ביחד. זאת בדיוק נקודת ההתחלה לעשות שינוי מהותי ואמיתי.