על מה צריך לדבר לפני שמתחתנים %d7%97%d7%aa%d7%9f-%d7%9b%d7%9c%d7%94

מתחתנים?
מזל טוב!

במהלך ההכנות, בין השמלה, לבחירת השיר כניסה ועד לבחירת הקינוחים, חשוב לעשות עוד משהו אחד מאוד חשוב:

תיאום ציפיות.

ואני לא מתכוונת תיאום ציפיות ביניכם אם החתן ילבש עניבה או פפיון, אלא תיאום ציפיות לגבי הימים שאחרי האירוע המרגש, בזוגיות שבה אתם רק שניכם, מתחילים את החיים המשותפים שלכם.

במצב הנוכחי, הרבה זוגות לא מדברים על הדברים החשובים באמת ולא מתאמים ציפיות לגבי המשך החיים המשותפים, ואז הם מגיעים אלי כדי שנפתור את "הבעיות" כי פתאום יש הרבה דברים שהם לא מסכימים עליהם.

התחושה שלהם בדרך כלל היא שהם לא מכירים את האדם איתו התחתנו ויותר מזה- מרגישים מרומים. כאילו יצאו עם מישהו אחד אבל התחתנו עם מישהו אחר.
תיאום ציפיות יכול להתחיל מהשקפות עולם על ניהול הבית, התנהלות עם כסף ועד לחינוך הילדים העתידיים לבוא.
דיבור על נושאים אלה ועוד… הוא חשוב מאוד ואף הכרחי למניעת ריבים מיותרים בעתיד.

מה שנראה לך עכשיו מובן מאליו, לא בהכרח נראה מובן וברור לצד השני.
לכן, קחו טיפ ממני- דברו עכשיו, לפני החתונה, על איך אתם רוצים שהחיים המשותפים שלכם יראו.

מנסיון שלי- זה ישפר פלאים את הקשר, את התקשורת ביניכם וימנע ריבים מיותרים בהמשך.

קשר של שתיקה%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%a9%d7%9f

יעקב בן 44, תמר בת 39 (שמות בדויים) – נשואים 20 שנים.
עוד בטלפון תמר אמרה לי שמבחינתה לסיים את הנישואים האלה. אם היא נשארת זה רק בגלל הילדים.

הם הגיעו אלי הבוקר. שניהם רוצים לשמור על המשפחה אבל הם לא יודעים איך.

תמר ישבה מפוחדת על הכיסא. לא רצתה לדבר. כל הזמן חזרה ואמרה שהיא יודעת מה יחכה לה בבית אם תדבר.

יעקב נעלב. אמר שהוא המום. הרי הוא רוצה את שלום המשפחה, הוא בחיים לא יפגע בה.
תמר הסכימה. אמרה שהוא אף פעם לא היה אלים כלפיה, אך היא מפחדת שהוא יהיה.

שאלתי אותה: "את מי הוא מזכיר לך?" למה את חושבת שהוא יתנהג באלימות?"

היתה שתיקה. ואחרי שחזרתי על השאלה כמה פעמים היא ענתה בבכי:
"את אבא שלי.. אף פעם לא חשבתי שזה קשור. אבא שלי היה אלים כלפי".

יעקב ותמר, נשואים 20 שנים. אף פעם לא דברו על מה שמפריע להם. היא אף פעם לא אמרה לו שהיא מפחדת. היא העדיפה לא לענות לו ולא להתנהל איך שהיא רוצה רק בשביל שאולי הוא יפגע בה.

הדרך איתם עוד ארוכה. שניהם חוו חוויות לא פשוטות בילדותם, חוויות שמעולם טופלו. בנוסף הם תרגלו שנים של חוסר תקשורת. לא דברו בכלל על הרצונות שלהם ועל הפחדים שלהם. דבר זה גרם להם לריחוק מאוד גדול אחד מהשניה.

אין ספק שמדובר באתגר, אך אנחנו נטפל בזה יחד. נפתור פלונטר אחר פלונטר על מנת שתתקבל הזוגיות הרצויה.

גם את נמצאת ב"זוגיות" בתחושה שרק את רוצה להיות בה? %d7%9c%d7%a8%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%94%d7%a2%d7%a5

רווקה בת 33, נמצאת בקשר לא קשר..

השיחה איתה הלכה כך:

-" יש לך ילדים?"

-"לא אני רווקה"..

-"מה את עושה בשביל להכיר?"

-"לא.. אני לא לבד.. יש משהו.."

-"משהו? מה זה משהו?"

-"אני יוצאת עם מישהו חצי כוח"..

-"אוקי.. כמה זמן המשהו הזה נמשך?"

-"שנתיים. אני טיפוס קשה.. מאוד קנאית".

אם היינו בטיפול הייתי שואלת למה היא קוראת לעצמה "קשה" ו"קנאית". הרי אם זה מה שהיא אומרת לעצמה, כנראה זה מה שהיא מאמינה לו וזה מה שהיא משדרת כלפי חוץ.
במקום ללכת לכיוון הזה.. שאלתי אותה-

-"למה את קוראת לזה "משהו" אם זה שנתיים?"

היא ענתה לי:

– "כי אני לא יודעת אם הוא ממש בעניין"..

– "הוא יוצא בנות נוספות?"

– "זהו… שאני לא יודעת".
————-
לא יכולתי לשמוע משהו כזה ולהתעלם. אמרתי לה ואני אומרת גם כאן:
בנות רבות בגילאי ה 30 פלוס מפחדות להשאר לבד. ונשארות בקשר שלא עושה להן טוב בגלל"מה יהיה??"

  • "מה יגידו??"
  • "אני רוצה ילדים מתישהו.. אין לי עוד הרבה זמן. אז עד שמצאתי מישהו, כבר אשאר איתו."
  • "הוא רק עכשיו ככה.. הוא לא ימצא מישהי יותר טובה ממני.. הוא ישתנה".

אני יודעת שלא קל לעשות שינויים ולעשות צעד אחרי שהתרגלנו לחיות בדרך מסויימת, אך אפשרית. 

איך לגרום לצד השני באמת להקשיב לך?איך לגרום לו באמת להקשיב

"אתה כבר לא מדבר איתי.. אתה אף פעם לא נמצא"..
-"אני כאן עכשיו. ואני מדבר איתך. אז אני לא מבין מה את רוצה"..
– "לא נו.. אתה יודע למה אני מתכוונת"..
– "לא, אני לא יודע למה את מתכוונת.. את אומרת שאני לא נמצא אף פעם ולא מדבר איתך.. והנה אני כאן עכשיו לידך ומדבר איתך"..
– "אוף איתך.. תמיד אותו הדבר.. אי אפשר לדבר איתך, לא משנה"

וכך הימים חולפים ועוברים- היא מרגישה יותר ויותר רע.. הוא מתוסכל..

המצב לא טוב עבור שניהם, אך הם לא יודעים להצביע ולהגיד מה לא בסדר והיכן הם טעו. התסכול מעמיק, היחסים ביניהם הפכו לקרים, כמו שני שותפים לדירה. כבר איבדו כל אפקט של בני זוג.
אני פוגשת אותם וכל שאני רואה הוא זוג צעיר עייף: האישה רק רוצה שיקשיבו לה, והגבר רוצה שיסבירו לו מה קורה. הוא נראה אבוד.
פניתי בשאלה אחת לאישה, והיא: "מה את מבקשת מבן זוגך?"
והיא ענתה: "הוא לא מתייחס אלי", הוא לא מדבר איתי אף פעם", הוא לא משתף אותי"…
ביקשתי ממנה לעצור. הרי השאלה שלי היתה אחרת, והיא רק התלוננה עליו. שאלתי אותה את השאלה שוב, והפעם בקשתי ממנה להסתכל עליו ולהגיד לו את זה.
היתה שתיקה רועמת, כמה דקות של מבוכה, כאילו פעם ראשונה שהיא הביטה בו.
לבסוף אמרה:
– "אני מרגישה שאני אוויר בבית. אני רוצה שתדבר איתי ושתשתף אותי בדברים כמו פעם שהיית חוזר מהעבודה, והיינו מכינים לאכול יחד ומדברים על הכל. אהבתי את התקופה הזאת". "אני רוצה שנחזור להיות מה שהיינו, שתגיד לי שאתה אוהב אותי. אני רוצה להרגיש שאתה אוהב אותי"..

האישה בכתה וכך גם הבעל.. ראו שמשהו השתנה.

עכשיו הוא פתוח לשיחה. עכשיו הוא יכול להגיב ולפעול לפי מה שהיא מבקשת.
כאשר היא דברה בשפת ה"אתה", זה נשמע באוזני בעלה כתלונה, והתגובה האוטומטית שלו היתה לא להקשיב בכלל ולתקוף חזרה.
אך ברגע שהיא דברה בשפת ה"אני"- אמרה מה שהיא מרגישה, מה שחסר לה, מה שהיא צריכה- הוא פתאום היה פתוח ומוכן להקשיב. לראשונה הוא באמת ראה את אישתו והתחיל להבין מה היא מבקשת ומרגישה.

זאת רק תחילת הדרך. יש עוד הרבה עבודה- אך עכשיו, כאשר הלב של שניהם נפתח, אפשר לעשות זאת ולבנות את הבסיס לזוגיות מוצלחת כפי שהם רוצים שתהיה.

כאשר אנחנו מדברים על עצמנו ועל מה שאנחנו מרגישים, על מה שאנחנו צריכים- אנו גורמים לצד השני להקשיב ולהבין אותנו. כאשר עלינו להביט בבן זוגנו ולהגיד מה שאנחנו מרגישים, לעיתים מרגישים מבוכה. הרי זמן רב שלא עשינו את זה. אך כשזה קורה, ההרגשה נפלאה. פתאום הכל צף ויש תחושה של ביחד. זאת בדיוק נקודת ההתחלה לעשות שינוי מהותי ואמיתי.