האם אנשים יכולים להשתנות?

portrait-2616767__340

אם היו מסבירים לי את זה כמו שאני עכשיו מתכוונת לכתוב את זה, אז אולי היו נחסכים ממני כמה וכמה לילות לבנים

או, שאולי בעצם הייתי ממשיכה בדרך שלי.. לעולם לא אדע..

כמה ריבים, עצבים, שיחות- על כלום.

על משהו שאף פעם לא היה לי שליטה עליו.

כי הרי רק עלי יש לי שליטה, אז מה זה יעזור אם אני אמשיך להתעצבן על התנהגות של מישהו אחר?
אני לא מדברת על איך שהתנהגו אלי.. אף פעם זה לא היה הנושא. 
היה מעניין אותי איך הוא (בני הזוג שהיו לי) מתנהל בעולם.
כל מה שלא הבנתי, דפוס התנהגות שלא הכרתי, ישר היה מלווה בשאלות, חקירות, עצבים- על כלום. על משהו שלא קשור אלי בכלל.

הבחירה היתה שלי- לקבל את זה או להחליט שהקשר לא מתאים לי ולחתוך.
היום אני אומרת את זה.

אך אז- כל מה שציפיתי לו הוא רק שהוא ישתנה. שפתאום יום אחד הוא התעורר ויחליט שהוא לא מתנהג ככה יותר, שמשהו ממה שאמרתי לו נכנס לו פנימה, הוא הבין שאני צודקת וזהו. ישתנה.

אך המציאות היתה שונה לחלוטין.

כל יום, ריבים על אותם דברים. יום שהתחיל טוב נגמר בריב ויום שהתחיל בריב נגמר אחרי הרבה שיחות (שלא הובילו לשום דבר) בטוב.
אז האם אחרי כל זה, אנשים משתנים?
התשובה היא כן ולא.

רק אם הוא ירצה את השינוי, הוא ישתנה. אם הוא לא רוצה להשתנות, חבל על הזמן שלי ושל כולם.

אז מה עושים בכל זאת?

לנסות לבדוק אם הנושא הזה באמת שווה לצאת למלחמה עליו.
אם הדבר הזה שאני רוצה שישתנה, באמת מזיק לי באיזשהי צורה
אם כן, בטח תילחמי. לא תמיד תנצחי (כי כמו שאמרנו אנחנו לא יכולות לשנות, אלא אם הוא ירצה להשתנות) ואז תעשי את השיקולים שלך להמשך הקשר.
אך אם הנושא לא מזיק לך, לא קשור אליך בכלל אז כאן זה המקום שלך להרפות, לשחרר את זה
כי הוא לא ישנה את זה מעצמו..

תתחילי מזה שתבדקי עם עצמך למה זה מפריע לך ותמשיכי משם..

רגע לפני פרידה heart-1745300_1280

כמה כתבתי על התמודדות עם פרידה, ונראה שזה אף פעם לא מספיק.

אני רוצה לכתוב היום על רגע לפני הפרידה. על התחושות, המחשבות-

אני מלווה בנות בתהליכי חיפוש זוגיות, אך גם בנות בזוגיות לא טובה.
בנות שלא רוצות להשאר בזוגיות הנוכחית ואין להן את האומץ לקום וללכת.

אני מתוקף תפקידי כיועצת זוגית נלחמת על כל זוגיות שהיא כשיש ילדים בתמונה. אך כשאין ילדים, והזוג עדיין לא התחתן- אני לא ממהרת להלחם על להשאיר אותם יחד, במיוחד כשהאישה פונה אלי לעזרה.

השבוע נפגשתי עם שתי בחורות כאלה, הנמצאות בזוגיות ארוכה (ללא נישואים).

האחת, נקרא לה אורנה, בת 32, בקשר עם מישהו כמעט שנתיים. הוא מאוד רוצה להתקדם לחתונה. אך היא לוקחת את הזמן. ממציאה לו כל מני תירוצים. אך בפועל, לי היא אומרת שהיא לא בטוחה שהיא רוצה להמשיך איתו. הוא חמוד ובחור טוב והכל אבל: לא רואה עתיד איתו, יש כל מני דברים שמעצבנים אותה בו והיא פוזלת כל הזמן החוצה כשהיא יוצאת עם חברות. אמנם לא עושה כלום.. אך כך היא בעצם מייצרת לעצמה את מעגל התסכול.

כשאני שואלת: "אז למה בעצם את לא נפרדת ממנו"- התשובות שלה הן:

"כי הוא בחור טוב ואיפה עוד אני אמצא בחורים טובים כאלה?!", "אני מנסה להפרד.. אבל הוא לא נותן לי", "הוא מרגיש שאני לא רוצה, אז למה הוא עדיין נשאר?", "כל החברות שלי והמשפחה שלי יודעים שאנחנו יחד", "אני יודעת שהוא אוהב אותי. איפה אני אמצא עוד מישהו שאוהב אותי ככה".

לעומתה יש את שירלי- בת 30, היא נמצאת בקשר עם מישהו שנה בערך והיא חושבת להיפרד כי יש ביחסים האלה אלימות מילולית קשה, הוא מזלזל בה, מקטין אותה וגורם לה להרגיש רע.

קודם כל בירכתי אותה ואמרתי לה שזה לא מובן מאליו שהיא מבינה שמשהו פה צריך להשתנות ומוכנה לעשות מעשה ולהגיע אלי.

כשאותה שאלתי למה היא לא נפרדת ממנו, היא ענתה לי: "הוא מתנהג אלי ככה כשהוא עצבני. אני יודעת שהוא אוהב אותי. ואם אני אפרד ממנו, אני לא אוכל להיות לבד. הוא מלמד אותי דברים, ואיפה אני אמצא עוד מישהו שאוהב אותי?"

גם אורנה וגם שירלי נמצאות בקשר שהן לא רוצות להיות בו- זה נראה שכל אחת מהן נמצאת במקום שונה, אך אחרי הכל- שתיהן מפחדות להיות לבד.
הפחד מלהיות לבד, הפחד שלא יהיה אף אחד אחר שיאהב- גורם להן להשאר בקשר שלא עושה להן טוב.

עם שתיהן סוג העבודה הוא שונה, שתיהן גדלו בבית שונה והערכים שקבלו הם שונים וסוג הגברים שהן מושכות אליהן הוא שונה. אין ספק, אך בתכלס- בסופו של דבר, המשותף, הוא אותו פחד שגורם לתסכול.

אתמול שאלה אותי מישהי בטלפון אם אני עוזרת רק לגבי זוגיות או גם על דברים אישיים של ביטחון עצמי והעצמה. חייכתי לעצמי ועניתי לה את מה שאני אומרת כל הזמן: "אי אפשר ליצור מערכת יחסים טובה ובריאה ואוהבת עם מישהו אחר, כל עוד הזוגיות שלך עם עצמך לא טובה. כל עוד את לא אוהבת את עצמך- אף אחד לא יוכל לאהוב אותך. לכן כתשובה לשאלתך, בוודאי שאני עובדת על בטחון והעצמה. זה קודם כל, זה דבר ראשון. אחר כך, הזוגיות הנכונה תגיע. כי אם תאהבי את עצמך אז גם יאהבו אותך".

גם אורנה וגם שירלי התחילו את התהליך של פיתוח אהבה עצמית ובטחון- ברגע שהן יאהבו את עצמן, הן לא יצטרכו לפחד שלא יהיה מישהו שיאהב אותם, כי זה יקרה באופן טבעי.

ברגע ששירלי תאהב את עצמה ולא תזלזל בעצמה, היא לא תתן אף פעם לאף אחד להתייחס אליה בצורה כזאת שוב
ואורנה לא תהיה במערכת יחסים שהיא לא רוצה רק כדי להגיד שהיא במערכת יחסים ולקבל את האישור הזה מבחוץ, במיוחד שהזוגיות לא עושה לה טוב.

כי כשיש לך את עצמך, את לא צריכה אישור של אף אחד ואז הזוגיות שתהיה לך תהיה אמיתית, טובה ונכונה..

המסך שבינינו תקשורת מחשבים

תומר מתחיל עם שירי באתר היכרויות- שולח לה הודעה. היא עונה לו. ההתכתבות באתר נמשכת כמה ימים. לאחר מכן תומר אומר שהוא חושב שהגיע הזמן שהם יחליפו מספרי טלפון ושירי מסכימה. למחרת תומר שולח לה הודעה בוואטסאפ. ממשיך לדבר איתה בהתכתבות עוד כמה ימים ואז מציע לה להפגש.
שבוע עבר מתחילת ההתכתבויות של שירי ותומר והם קבעו להפגש בלי לנהל שיחה אחת בטלפון.

למה זה קורה?
בעידן של רשתות חברתיות כמו פייסבוק ואפליקציות כמו וואטסאפ- אנשים התרגלו לרעיון שכל הדיאלוג מתבצע דרך התכתבות. אולי בשילוב של כמה תמונות, אבל עדיין- התכתבות.
אין לי שום דבר רע נגד התכתבות אם היא בטעם טוב. הבעיה מתחילה שתומר הכיר את שירי דרך המילים הכתובות באתר וממשיך לדבר איתה בדיוק באותה הדרך- וזה לא נראה לאף אחד מהם מוזר ( אולי זה נראה לשירי קצת מוזר אבל היא לא אומרת כלום- זה בעיה בפני עצמה לפוסט אחר).
בצורה כזאת הם לא באמת מכירים כי ההתכתבות בהודעות היא לא רציפה, אפשר לשלוח הודעה היום והתגובה עליה תהיה רק מחר.
הם לא מבינים אחד את השניה- אולי הוא מדבר בסלנג שהיא לא מבינה או אולי היא כותבת בלי סימני פיסוק והוא לא באמת מצליח להבין למה היא התכוונה.
בצורה כזאת לא ניתן לנהל תקשורת ובטח שלא ניתן להכיר ( ואני עוד לא התחלתי לדבר על כל הסכנות שיש בהיכרויות באינטרנט).

אז מה מנע מתומר להתקשר לשירי וממש לדבר איתה בטלפון?

זה פשוט נוח לו. יש לו את כל הזמן לחשוב טוב מה הוא רוצה לענות. הוא יכול להגיב מתי שהוא רוצה לפי זמנו החופשי, ולא לפנות זמן בשבילה.

– דרך שיחת טלפון אפשר לדעת פחות או יותר למה לצפות בדייט עצמו. לכן חשוב מאוד לדבר בטלפון לפני ולא לוותר על זה.
———–
תומר ושירי בסופו של דבר יצאו לדייט ראשון, לדייט שני… עדיין ממעיטים לדבר בטלפון, ממשיכים להתכתב בוואטסאפ או בפייסבוק. שניהם נרגשים מהקשר החדש שנוצר. אבל אז בלי שהם שמו לב- מגיע הריב הקטן הראשון.

בשלבי ההתחלה בקשר עדיין לא מכירים כל כך טוב את הראש אחד של השני ויש חילוקי דעות.

מה יכול להחמיר את חילוקי הדעות משמעותית??

שיחות שעושים אחד עם השניה בהתכתבות. שיחות כאלה, במיוחד שיחות שנראות כמו "ריב" בהתכתבות אף פעם לא נגמרות טוב. ולרוב הן רק מחמירות את המצב. על אחת כמה וכמה שהתגובה לא מתקבלת ישר כמו בשיחה רגילה
ב 4 עיניים ואז זה יותר מתסכל ויותר מכעיס את הצד הממתין לתגובה.

לא משנה כמה טוב את כותבת ולא משנה כמה תמיד אמרו לך שאתה אלוף בהבעה- דרך המילים הכתובות לא ניתן לשמוע טון דיבור, אתה לא יכול להעביר באמת את מה שאתה יכול להעביר דרך פגישה ומבט בעיניים. ואז הריב עצמו מחמיר ועם הזמן שמים לב שכל אחד מכם מדבר על משהו אחר בכלל. והסיבה היא- שלא הבנתם אחד את השניה מלכתחילה.

אז תפסיקו לכתוב ותתחילו לדבר אחד עם השניה.

קריירה או זוגיות. למה זה צריך לסתור זה את זה?גבר בעבודה

קריירה – או – זוגיות. מה בא לפני מה??
הפוסטים שלי בדרך כלל מכוונים לנשים, היום אני אתייחס גם לגברים, בגילאי ה 300+ ,אחרי שכמה פנו אלי באותו נושא..
וזה הולך ככה:
-"אני רוצה זוגיות!"
– "מעולה. מה אתה עושה בשביל זה?"
– "לא יודע. מה צריך לעשות?"
– " יוצא, מדבר עם בחורות, אולי משתמש באפליקציות/ אתרי הכרויות, מגדיל את מאגר החברים.. לא חסר. מה אתה עושה"?
– "אהה..לא.. אין לי זמן לזה עכשיו.. בדיוק עברתי לעבודה חדשה.. אני רוצה להתייצב, לדעת מה אני רוצה מעצמי.. ואז כשאני אהיה מסודר, לחפש את הבחורה המתאימה".
-"ואתה יודע מה אתה רוצה מבחינת עבודה? יש לך כיוון?"
– "לא.. אני רוצה לפתוח עסק/ אני עכשיו חוסך לנדלן/ אני חושב איך להרחיב את העסק שלי/ אני רוצה לעבור לעבודה חדשה/ אני רוצה להתקדם בעבודה".. וכן הלאה..

תירוצים לא חסר, ולרוב הם מסתירים את הפחד האמיתי- פחד מלהיות בזוגיות. או יותר נכון, פחד מכל מה שצריך לעבור כדי להגיע אליה- דייטים, להכיר בחורות שונות, להכיר את עצמם על הדרך, להתמודד עם קונפליקטים שהם לא מכירים.

יכול להיות שהפחד הזה נובע מטראומה כלשהי שחוו או פחד שנובע מזה שאף פעם לא היו בזוגיות, לא יודעים איך להתנהל בתוך זה והם חושבים שהבסיס הזה, היציבות הכלכלית שהם כל כך מחפשים יתן להם את הבטחון.
שלא תבינו לא נכון.. אני בעד שאיפה להצלחה והלוואי שלכולם היה את המוטיבציה לשאוף גבוה, להתמיד ולהצליח. אך לא בתור תירוץ לדחיית הזוגיות.. כי במצב הזה, אף פעם לא יהיה מספיק ותמיד תרצו עוד ( שוב, זה מצויין. אך זה לא צריך למנוע את הזוגיות), רק כדי להמנע ממצב של יציאה מאיזור הנוחות ולחפש זוגיות.
אני שואלת, למה זה צריך לסתור אחד את השני? למה אי אפשר גם לחפש זוגיות וגם להתקדם בקריירה? בסוף מה שיקרה, אתה תתקדם בקריירה, תהיה יציב.. אין לי ספק בזה.. אבל יהיה לך אפס נסיון עם בחורות, ואז תשקיע עוד כמה שנים בחיפוש אחר הבחורה המתאימה לך, אם לא תתייאש מזה בדרך..
אז יאללה, צא מאיזור הנוחות. בבוקר תעבוד, בערב צא לדייטים.

גם את נמצאת ב"זוגיות" בתחושה שרק את רוצה להיות בה? %d7%9c%d7%a8%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%94%d7%a2%d7%a5

רווקה בת 33, נמצאת בקשר לא קשר..

השיחה איתה הלכה כך:

-" יש לך ילדים?"

-"לא אני רווקה"..

-"מה את עושה בשביל להכיר?"

-"לא.. אני לא לבד.. יש משהו.."

-"משהו? מה זה משהו?"

-"אני יוצאת עם מישהו חצי כוח"..

-"אוקי.. כמה זמן המשהו הזה נמשך?"

-"שנתיים. אני טיפוס קשה.. מאוד קנאית".

אם היינו בטיפול הייתי שואלת למה היא קוראת לעצמה "קשה" ו"קנאית". הרי אם זה מה שהיא אומרת לעצמה, כנראה זה מה שהיא מאמינה לו וזה מה שהיא משדרת כלפי חוץ.
במקום ללכת לכיוון הזה.. שאלתי אותה-

-"למה את קוראת לזה "משהו" אם זה שנתיים?"

היא ענתה לי:

– "כי אני לא יודעת אם הוא ממש בעניין"..

– "הוא יוצא בנות נוספות?"

– "זהו… שאני לא יודעת".
————-
לא יכולתי לשמוע משהו כזה ולהתעלם. אמרתי לה ואני אומרת גם כאן:
בנות רבות בגילאי ה 30 פלוס מפחדות להשאר לבד. ונשארות בקשר שלא עושה להן טוב בגלל"מה יהיה??"

  • "מה יגידו??"
  • "אני רוצה ילדים מתישהו.. אין לי עוד הרבה זמן. אז עד שמצאתי מישהו, כבר אשאר איתו."
  • "הוא רק עכשיו ככה.. הוא לא ימצא מישהי יותר טובה ממני.. הוא ישתנה".

אני יודעת שלא קל לעשות שינויים ולעשות צעד אחרי שהתרגלנו לחיות בדרך מסויימת, אך אפשרית. 

חשבת שעדיף להיות הצד היוזם את הפרידה? תחשבי שוב %d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%90%d7%a8-%d7%9c%d7%91%d7%93

פרידה היא לא דבר קל. תמיד שני הצדדים יוצאים פגועים. אך לרוב יש נטייה להתמקד בצד שנפרדו ממנו, כאילו הוא היחיד שנשאר פגוע ושוכחים את הצד שיוזם את הפרידה.

אני רוצה להתמקד לרגע בצד שיוזם את הפרידה-

תמיד יש תחושה שהצד שנפרדו ממנו, נשאר פגוע, והצד שיוזם את הפרידה מתחיל לחגוג ומרגיש מיד הרבה יותר טוב.

אך לא תמיד זה המצב- לפעמים הסיבות לפרידה הן לא חד משמעיות, ועדיין יש התלבטויות, אך איפשהו, עמוק בפנים, יודעים שזה לא מתאים ואז באה ההחלטה האמיצה להיפרד.
לפעמים להיות היוזם בפרידה הוא הרבה יותר קשה- כי הוא אומר לעצמו-
"אני אחראי על כך שאני עכשיו לבד. זה קרה בגללי. אני לא יכול להאשים מישהו אחר, אלא את עצמי". ולכן, כשאין מישהו אחר להאשים בהחלטות שלי, זה הופך להיות הרבה יותר קשה. כי אז מתחילים להרגיש את הלבד ,הכי הרבה בשבתות, ואז מתחילים לחשוב: "אולי החלטתי לא נכון", "אולי עשיתי טעות..", "אולי האדם הזה הוא כן בשבילי", "אולי ננסה שוב"..

אם נחפור באמת במה שאנחנו חושבים ומרגישים- נגלה שאיפשהו באמת יש סיבה טובה לזה שנפרדנו (אני מדברת על קשרים ארוכים). אחרת לא הייתי חושב על פרידה אחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו ביחד.
הסיבה שאנחנו מרגישים עם עצמנו כל כך רע אחר כך היא:

הפחד מלהיות לבד.

הפחד הזה שאולי עשיתי טעות ובגללי עכשיו אני אהיה לבד כל חיי. ואני האשמה היחידה בזה- אז אולי אני אחזור אליו כי אני מכירה אותו כבר והוא לא יכול להפתיע אותי יותר. או מהסיבה שאין לי סבלנות/ כוח לחזור למעגל הדייטים ולחפש מישהו חדש. לפעמים גם התחושה הנוראית שפתאום נוצר ריק בשבתות וחגים, אחרי שרגילים להיות יחד גורמת אוטומטית לרצון להיות בזוג שוב.
אז העדיפות היא לחזור למוכר והטוב (יחסית), העיקר לא להיות לבד.

מה שאני אומרת הוא דבר כזה- אם נפרדתם, ואז חזרתם. אך שום דבר לא השתנה, למרות שדברתם על הדברים כמה וכמה פעמים. ועדיין אין תחושה טובה לגבי המשך הקשר- צריך לעצור ולחשוב מהראש. תשאלו את עצמכם:

מה אתם מעדיפים יותר- להיות לבד? או בן זוג שיגרום לכם להרגיש לבד?

תכתבו לכם על דף את התכונות העיקריות שאתם מחפשים בבן/ בת זוג. תכונות שאתם לא מוכנים להתפשר עליהן, ותסתכלו עליהן כל יום, כדי לא לשכוח.

פרידה זה דבר קשה. גם למי שיוזם את הפרידה- אך כמו כל דבר- ברגע שתבינו שמגיע לכם יותר, תסלחו לעצמכם ותדעו מה אתם מחפשים, תעשו עוד צעד לכיוון עתיד יותר טוב ונכון עבורכם, ללא רצון לחזור אחורה.

גם את חושבת מה חושבים עליך?

איילה, בת 48, גרושה פעמיים עם שלושה ילדים.

היא מעידה על עצמה: "כל החיים חשבתי מה אומרים עלי, שלא ייפגעו. תמיד עשיתי מה שציפו ממני ותראי לאן זה הביא אותי. אם הייתי יכולה לחזור אחורה, הייתי עושה הכל שונה. חושבת רק על עצמי. יש מישהו שעכשיו שואל מה איילה חושבת על זה לפני שהוא עושה משהו?!"

ברובנו יש את הצורך הזה ללכת על פי נורמות הסביבה שלנו. יש בנו את הפחד שאם לא ננהג על פי הנורמות, אז ידברו עלינו, "יראו אותנו בעין לא יפה" והכי גרוע- ינדו אותנו.

איילה יצאה לפני 30 שנה עם מישהו שהיא מאוד אהבה, אך הוא חי בחו"ל ורצה לקחת אותה איתו. היא הרגישה לא נעים מההורים שלה. היא ידעה שהם לא מצפים לזה ממנה, לכן אפילו לא שאלה אותם, לא דברה איתם על זה והחליטה להתעלם מעצמה ומרצונותיה ולוותר על האהבה.

איילה לא הרגישה תחושת פיספוס כי כך התרגלה לחיות- להתחשב בכולם חוץ מברצונות שלה וחשבה שהכל יסתדר.

לאחר מכן כל ההחלטות שקבלה היו מתוך התחשבות במשפחה, בהורים, בנורמות החברתיות. התחשבה בכולם.
האדם היחיד שעליו היא לא חשבה היה- היא עצמה.

היא התחתנה עם מישהו שהתאים ל"פרופיל של בעל", הביאו שני ילדים, אך בסופו של דבר התגרשו. אחר כך התחתנה שוב- כי זה "לא נראה טוב" שתהיה אם חד הורית גרושה והביאה עוד ילד.
אך נישואים אלה גם לא הסתדרו ובסוף התגרשו.

– "אני יודעת שטעיתי בבחירות שלי. עכשיו אני רוצה לחיות בשביל עצמי. לא בשביל אף אחד אחר. אם הייתי יכולה לחזור אחורה, עם השכל של היוםהייתי עושה הכל אחרת. הייתי חושבת רק על עצמי".

איילה חזרה על המשפט הזה כמה פעמים בפגישה. גם היום קשה לה. היום יש לה ילדים להתחשב בהם. אך היא מבינה איך הדברים צריכים להיות.

היא מבינה שאם היא לא תחליט את הבחירות שלה על פי מה שעושה אותה מאושרת, אלא על פי מה שהסביבה מכתיבה, אז היא לא תהיה מאושרת ולא תחיה את החיים שלה במלואם.

הדרך עם איילה עוד ארוכה. אך בהחלט יש שינוי בסדרי העדיפויות שלה. היא מרגישה הרבה יותר חופשיה ועצמאית.

מתי נפסיק להתכתב ונתחיל לדבר?

תומר מתחיל עם שירי באתר היכרויות- שולח לה הודעה. היא עונה לו. ההתכתבות באתר נמשכת כמה ימים.

לאחר מכן תומר אומר שהוא חושב שהגיע הזמן שהם יחליפו מספרי טלפון ושירי מסכימה.

למחרת תומר שולח לה הודעה בוואטסאפ. ממשיך לדבר איתה בהתכתבות עוד כמה ימים ואז מציע לה להפגש.

שבוע עבר מתחילת ההתכתבויות של שירי ותומר והם קבעו להפגש בלי לנהל שיחה אחת בטלפון.

למה זה קורה?

בעידן של רשתות חברתיות כמו פייסבוק ואפליקציות כמו וואטסאפ- אנשים התרגלו לרעיון שכל הדיאלוג מתבצע דרך התכתבות. אולי בשילוב של כמה תמונות, אבל עדיין- התכתבות.

אין לי שום דבר רע נגד התכתבות אם היא בטעם טוב.

הבעיה מתחילה שתומר הכיר את שירי דרך המילים הכתובות באתר וממשיך לדבר איתה בדיוק באותה הדרך- וזה לא נראה לאף אחד מהם מוזר ( אולי זה נראה לשירי קצת מוזר אבל היא לא אומרת כלום- זה בעיה בפני עצמה).

בצורה כזאת הם לא באמת מכירים כי ההתכתבות בהודעות היא לא רציפה, אפשר לשלוח הודעה היום והתגובה עליה תהיה רק מחר.

הם לא מבינים אחד את השניה אולי הוא מדבר בסלנג שהיא לא מבינה או אולי היא כותבת בלי סימני פיסוק והוא לא באמת מצליח להבין למה היא התכוונה.

בצורה כזאת לא ניתן לנהל תקשורת ובטח שלא ניתן להכיר ( ואני עוד לא התחלתי לדבר על כל הסכנות שיש בהיכרויות באינטרנט).

אז מה מנע מתומר להתקשר לשירי וממש לדבר איתה בטלפון?

זה פשוט נוח לו. יש לו את כל הזמן לחשוב טוב מה הוא רוצה לענות. הוא יכול להגיב מתי שהוא רוצה לפי זמנו החופשי, ולא לפנות זמן בשבילה.

– דרך שיחת טלפון אפשר לדעת פחות או יותר למה לצפות בדייט עצמו. לכן חשוב מאוד לדבר בטלפון לפני ולא לוותר על זה.

תומר ושירי בסופו של דבר יצאו לדייט ראשון, לדייט שני… עדיין ממעיטים לדבר בטלפון, ממשיכים להתכתב בוואטסאפ או בפייסבוק. שניהם נרגשים מהקשר החדש שנוצר. אבל אז בלי שהם שמו לב- מגיע הריב הקטן הראשון.

בשלבי ההתחלה בקשר עדיין לא מכירים כל כך טוב את הראש אחד של השני ויש חילוקי דעות.

מה יכול להחמיר את חילוקי הדעות משמעותית??

שיחות שעושים אחד עם השניה בהתכתבות. שיחות כאלה, במיוחד שיחות שנראות כמו "ריב" בהתכתבות אף פעם לא נגמרות טוב. ולרוב הן רק מחמירות את המצב. על אחת כמה וכמה שהתגובה לא מתקבלת ישר כמו בשיחה רגילה –ב 4 עיניים ואז זה יותר מתסכל ויותר מכעיס את הצד הממתין לתגובה.

לא משנה כמה טוב את כותבת ולא משנה כמה תמיד אמרו לך שאתה אלוף בהבעה- דרך המילים הכתובות לא ניתן לשמוע טון דיבור, אתה לא יכול להעביר באמת את מה שאתה יכול להעביר דרך פגישה ומבט בעיניים.

 הריב עצמו מחמיר ועם הזמן שמים לב שכל אחד מכם מדבר על משהו אחר בכלל. והסיבה היא- שלא הבנתם אחד את השניה מלכתחילה.

אז תפסיקו לכתוב ותתחילו לדבר אחד עם השניה.

למה אין לי חברה?מגנט

-"אני רוצה חברה. לא יודע למה לא הולך לי".

-"מה אתה חושב שתקבל מהחברה שתהיה לך"?

– "אני רוצה להרגיש אהוב.. אני רוצה שהיא תתן לי בטחון".

-"עוד משהו"?

-"להיות שלם ולהרגיש טוב עם עצמי".

הרבה חושבים שזוגיות אמיתית וטובה משלימה את מה שחסר בנו. ויחד עם עוד מישהו נרגיש שלמים. אך האמת היא שאם נגיע לחיפושי הזוגיות מתוך מקום של חוסר ותחושה של "אני לא מספיק טוב" אנחנו לא נמצא זוגיות. או שנהיה בזוגיות אך מתוך מקום של צורך, ולא מתוך בחירה, ולעיתים עם בנאדם שלא עושה לנו טוב.

אנחנו מגנט- מושכים אלינו אנשים הדומים לנו. לכן אם אנחנו מרגישים בחוסר, נמשוך אלינו בדיוק אנשים כמונו ולא את "המשלימים שלנו". דבר זה לא יכול לקדם אותנו או לגרום לנו להרגיש יותר טוב. ההיפך, רק להוריד אותנו למטה. הסיבה היא שאנחנו לא יכולים למשוך אלינו את מה שחסר לנו.

השינוי מתחיל בנו ובתפיסה שלנו על עצמנו!

אם נשנה את החשיבה שלנו על עצמנו, נוכל לאהוב את עצמנו גם אם אנחנו לא בזוגיות, נעשה דברים שאנחנו אוהבים, נקבל את עצמנו בגלל ולמרות ונאהב את איך שאנחנו נראים- אנחנו נהיה מלאים, ורק אז נוכל למשוך אלינו אנשים כמונו, ובסביבה כזאת אפשר רק ללמוד ולהתקדם.

זוגיות זה דבר חשוב. בשביל למצוא אותה עדיין צריך להיות אקטיבים, לחפש ולהיות פתוחים להצעות. אבל שזה יהיה ממקום של שלמות, של אהבה עצמית, מתוך תחושה אמיתית שהכל בסדר גם אם תהיה לי זוגיות וגם אם לא.

כמה שאני אכתוב, אני לא אצליח להסביר בכתב על חוקי המשיכה, המגנט ושינוי התפיסה כי מדובר בתהליך לא פשוט הדורש זמן ועבודה עצמית. ולפעמים דורש גם התערבות מבחוץ.

 

מי עוד אחראי על החיים שלי חוץ ממני? גבר מחייך

התחושה שלנו כלפי המציאות, היא על פי הפירוש שאנחנו נותנים לה.
לעיתים- אנחנו מפרשים את המציאות לא נכון וגורמים לעצמנו להרגשה רעה.

דני היה ילד שסבל מעודף משקל. רק בתקופת הצבא זה התחיל להפריע לו והוא התחיל בתהליך דיאטה, והצליח להוריד 40 ק"ג. אחרי זמן מה שהוא הצליח לשמור על משקל מאוזן ושמר על כושר, הוא ניסה להזמין מישהי לצאת איתו. אך היא לא הסכימה בטענה שהוא לא הטעם שלה.

דני, שכל חייו הכיר את עצמו כסובל ממשקל עודף, חשב שהיא לא מעוניינת בו בגלל זה, ושהוא צריך עוד להוריד במשקל. הביטחון בעצמו ירד שוב.
היום, למרות שהשיל 60 ק"ג ממשקלו, הוא עדיין חושב שבגלל זה הוא לא מצליח למצוא זוגיות.
חשיבה זו יוצרת אצלו, באופן בלתי מודע, עוד כשלונות, שהתחילו מפרשנות אחת שגויה לאירוע בודד.

לכל אירוע יש כמה פרשנויות. כל אחד בוחר לעצמו את המציאות על פי איך שהוא מפרש אותה.
לעיתים הפרשנות שלנו את המציאות היא מוטעית מכיוון שאנו מפרשים אירועים בצורה לא מודעת על פי נסיונות העבר ועל פי הדיעות שלנו על עצמנו.
חוסר התאמה זה יוצר תסכול ומשפיע על הדימוי העצמי.

ברגע שנהיה יותר מודעים לעצמנו, נוכל להבין איזה רגש מפעיל אותנו ולפרש את המקרה אחרת ממה שאנחנו רגילים, וכך נסתכל על החיים שלנו בצורה אחרת וניצור לעצמנו מציאות חדשה, טובה ונכונה יותר.

במפגשים אנחנו, בין היתר, עובדים על הפרשנויות שלנו לאירועים עוד מהזיכרון הראשון, מטפלים בסיבות לכך ומוצאים פרשנויות חדשות התואמות את המציאות.