ביקורת עצמית בזוגיות

ביקורת עצמית

 
אני נתקלת הרבה במצבים בהם בנות, מבקרות את עצמן מלא, כל הזמן מנתחות את הצד השני, אוכלות את עצמן על איך הן לא בסדר ומה היו יכולות לעשות אחרת
ועושות את זה שוב ושוב ושוב
 
הביקורת העצמית הזאת חשובה כדי ללמוד לקח ולהמשיך הלאה.
 
בדגש על- להמשיך הלאה!!
 
אך הרבה פעמים בנות נתקעות- יש תחושה שאפילו נהנות מהמכות לעצמן ומהדיבור הלא יפה כלפי עצמן
 
למה?
לא יודעת.
מה שאני כן יודעת זה שגם אם זה לא נראה ככה, לחשוב ולנתח סיטואציות בהקשר למישהו אחר, זה הרבה יותר קל מלנתח את עצמי
 
כי אז לא רואים את האמת, אני לא צריכה להתמודד באמת עם מה שמטריד ועם "האני" האמיתי
 
משהו מאוד נפוץ אצלי, זה בנות שממש מבקרות את עצמן על ההתנהגות שלהן עם בן זוג שהובילה לפרידה: "אם לא הייתי עושה ככה, היינו יחד", "אולי אם הייתי יותר קשובה, היינו יחד" וכו'…
 
אבל לרגע לא עוצרת לחשוב שניה- אם היא בכלל רוצה את הדבר הזה, אם היא בכלל רצתה את הקשר הזה..
 
אם היא תשאל את עצמה את השאלה הזאת, ותגלה שיכול להיות שהיא בעצמה כבר לא רצתה את הקשר הזה- אז כל הביקורת כבר ממש לא רלוונטית,
אבל אז זה יכול להוביל לשאלות אחרות יותר עמוקות, שאולי בעצם מזה היא מנסה להימנע
 
אני אגלה לך סוד-
ברוב המקרים ברגע שאת מרגישה שמשהו כבר לא זה בקשר, אז כנראה שגם הצד השני מרגיש ככה
 
בגלל זה כל כך חשוב להכות על הברזל בעודו חם, לדבר על זה, לתקשר את זה, לעשות התאמות בהתאם למצב החדש
 
ואם זה נגמר (קורה) אז תשאלי את עצמך על עצמך, אם את בכלל רצית להמשיך את זה
 
דיי לנתח אותו ואת מה שעובר לו בראש ולמה ולמה ולמה כי לעולם לא יהיו לך תשובות מדוייקות, תוכלי רק לנחש
 
תשובות מדוייקות יהיו לך כשתחשבי עליך ואז זה גם יהיה מועיל, מקדם ורק וטוב יצא מזה

5 חוקים להצליח בדייט ראשון

דייט ראשון

אומרים לך להיות את
אומרים לך לא להלחץ, לקחת את זה בקלות
אומרים לך לחייך הרבה
אומרים לך להנות מזה
אומרים לך לא להפוך את זה לראיון עבודה

אז אומרים…

כאילו, שלא תביני לא נכון, מה שאומרים יכול לעבוד- וזה באמת עובד

אבל! אם את לא מרגישה נינוחה עם עצמך,
אם את לא מרגישה שאת בנאדם שכיף להיות בחברתו,
אם את לא מרגישה בנאדם מעניין
אם את לא מאמינה בעצמך,
אם לא טוב לך בחיים שלך—

אז את לא תרגישי בנוח בדייטים, לא תוכלי לחייך מהלב, לא תוכלי להנות מזה, והכי חשוב- לא תוכלי להיות את

אנשים נמשכים לאנשים שטוב להם, ואם לא טוב לך בחיים שלך, רואים את זה, מרגישים את זה- ואז הדייט יתפספס

אני יודעת שאת חושבת שברגע שיהיה לך מישהו אז תרגישי טוב..
אבל זה לא עובד- זה עובד הפוך!
רק כשיהיה לך טוב בחיים ותהיי מלאה בעצמך- אז הוא יגיע- לא לפני (קשר אמיתי ובריא אני מתכוונת)

זו אחריות ממש כבדה להפיל על מישהו שימלא לך את החור בלב, ולכן הוא אף פעם לא יצליח

זאת אחריות שלך בלבד!

בנות אומרות לי: הבחורים שאני מדברת איתם לא מוצאים את עצמם"…
תבדקי אם את מצאת את עצמך קודם, אם את יודעת בדיוק מי את ומה את רוצה מהחיים האלה…
אם את לא יודעת- אז ברור שתמצאי מישהו שלא מוצא את עצמו- בדיוק כמוך

את תמצאי מישהו בדיוק כמו שאת רוצה, כשאת תהפכי להיות כזאת ותרגישי ותאמיני שאת כזאת!

אם מצאת מישהו כזה- שמתנהג כאילו הנסיך שבא לפתור לך את כל הבעיות, לפני שפתרת אותן בעצמך- אני מציעה לך מכל ה  להסתכל שוב, לשים לב לפרטים הקטנים.
ליחס שלו כלפיך, כלפי הסובבים אותך

אם הצלחתי לגרום לך לחשוב- מצויין!!

אישור מההוריםhands-1920854_1280

בכל גיל יש את הצורך הזה באישור מההורים
הרצון הזה שהם יהיו גאים

אך לפעמים את התקדמת בדרך בחיים, שמרשימה ככל שתהיה, אם ההורים לא מבינים בה, הם לא יודעים להעריך אותה כמו שהיא ואולי לא תראי את ההתלהבות כמו שאולי היית רואה אם זה היה משהו שהם מבינים בו

זה לא אומר שהם לא גאים, זה רק אומר שאין להם יותר מדי ערך מוסף לתת לך

ואז האנטרקציה איתם שפעם היתה קשורה הרבה להתייעצויות על נושאים שונים, פתאום יורדת..

אני תמיד מדמה את זה לשיעורי מתמטיקה בבית ספר:
ביסודי, ההורים יודעים את החומר ויכולים לעזור וללמד
ככל שעולים בכיתה ההורים לא יודעים לעזור, ואז נעזרים החברים או במורים פרטיים
——-

לא פשוט לקבל את זה, שהדמויות שבשבילך הם כל החיים, לא מבינים בהכל ולא יכולים לעזור בהכל,
לא פשוט לקבל שעכשיו את אדון לעצמך ואת צריכה לסמוך על עצמך ועל ההחלטות שלך

אך זה טוב- כי את מתחילה להקשיב לקול שלך ולשנות את סוג האנטרקציה איתם

הם גאים בך לא משנה מה את עושה, לא משנה שהם לא מבינים בזה
הם גאים בך ואוהבים אותך כי את הילדה שלהם.
זה הכל.
כל מה שאת עושה מעבר- רק בונוס

למה אין לי חבר?

woman-2003647_1280

למה אין לך חבר?
זאת שאלה שאין לי באמת תשובה עליה
כל אחת והסיבות שלה…
 
אבל- תחשבי רגע עם עצמך…
 
יש איזשהו מכנה משותף בין הקשרים שהיו לך?
יש מכנה משותף בסיבה שהם נגמרו?
 
תהיי כנה עם עצמך ותנסי רגע לחשוב על זה באמת..
 
איך את היית בקשרים האלה?
מי את היית?
 
ברגע שיש מכנה משותף בין מערכות היחסים שהיו לך ואת זוכרת את עצמך מתנהגת או חושבת בצורה שאת פחות אוהבת את עצמך שם, ולא בדיוק יודעת למה את פועלת בצורה הזאת-
 
כאן הזמן לעצור.
 
עצרי את החיפוש הבלתי פוסק באפליקציות,
עצרי את החיפוש אפילו בראש שלך
 
אל תתמקדי בלמצוא בן זוג כרגע בכלל
 
כי גם אם תכירי מישהו חדש,
את תמשיכי לפעול בצורה מסויימת שתגרום לזה בסופו של דבר להצטרף לשאר הקשרים שנגמרו באותה צורה פחות או יותר
 
כרגע את צריכה להתמקד בך! להבין את עצמך, את המניעים שלך, להבין למה את פועלת כמו שאת פועלת וחושבת כמו שאת חושבת
את תביני מה היא מחשבה מקדמת ובריאה שיכולה ליצור לך חיים בריאים
ומה היא מחשבה חוסמת שיש להכחיד
 
רק אחרי שבאמת תשני את המחשבות שלך ואת התמודדויות שלך בחיים,
רק אז תוכלי להתמודד באמת עם הדבר המורכב הזה שנקרא זוגיות
 
כמה זמן לוקח עד שאת מבינה על עצמך את כל הדברים האלה?
 
כל אחת והזמן שלה
כל אחת והרצון שלה
 
יש בנות שמהפעם הראשונה שהן באות, הן ישר מתחילות לעבוד, ואז רואים תוצאות גם יותר מהר
 
ויש בנות שלוקח קצת יותר זמן לדברים לחלחל
אני יודעת שאת רוצה זוגיות,
אך את מכלול של תחומים שאם את לא סגורה על שאר הדברים בחיים שלך כמו: עבודה, מערכות יחסים עם ההורים, חברות וכו'…
 
יהיה לך מאוד קשה להתמודד עם דבר מורכב כמו זוגיות
 
בואי תעזרי לעצמך קודם כל להתמודד רק עם עצמך..
אחר כך הזוגיות תגיע 🙂

האם אנשים יכולים להשתנות?

portrait-2616767__340

אם היו מסבירים לי את זה כמו שאני עכשיו מתכוונת לכתוב את זה, אז אולי היו נחסכים ממני כמה וכמה לילות לבנים

או, שאולי בעצם הייתי ממשיכה בדרך שלי.. לעולם לא אדע..

כמה ריבים, עצבים, שיחות- על כלום.

על משהו שאף פעם לא היה לי שליטה עליו.

כי הרי רק עלי יש לי שליטה, אז מה זה יעזור אם אני אמשיך להתעצבן על התנהגות של מישהו אחר?
אני לא מדברת על איך שהתנהגו אלי.. אף פעם זה לא היה הנושא. 
היה מעניין אותי איך הוא (בני הזוג שהיו לי) מתנהל בעולם.
כל מה שלא הבנתי, דפוס התנהגות שלא הכרתי, ישר היה מלווה בשאלות, חקירות, עצבים- על כלום. על משהו שלא קשור אלי בכלל.

הבחירה היתה שלי- לקבל את זה או להחליט שהקשר לא מתאים לי ולחתוך.
היום אני אומרת את זה.

אך אז- כל מה שציפיתי לו הוא רק שהוא ישתנה. שפתאום יום אחד הוא התעורר ויחליט שהוא לא מתנהג ככה יותר, שמשהו ממה שאמרתי לו נכנס לו פנימה, הוא הבין שאני צודקת וזהו. ישתנה.

אך המציאות היתה שונה לחלוטין.

כל יום, ריבים על אותם דברים. יום שהתחיל טוב נגמר בריב ויום שהתחיל בריב נגמר אחרי הרבה שיחות (שלא הובילו לשום דבר) בטוב.
אז האם אחרי כל זה, אנשים משתנים?
התשובה היא כן ולא.

רק אם הוא ירצה את השינוי, הוא ישתנה. אם הוא לא רוצה להשתנות, חבל על הזמן שלי ושל כולם.

אז מה עושים בכל זאת?

לנסות לבדוק אם הנושא הזה באמת שווה לצאת למלחמה עליו.
אם הדבר הזה שאני רוצה שישתנה, באמת מזיק לי באיזשהי צורה
אם כן, בטח תילחמי. לא תמיד תנצחי (כי כמו שאמרנו אנחנו לא יכולות לשנות, אלא אם הוא ירצה להשתנות) ואז תעשי את השיקולים שלך להמשך הקשר.
אך אם הנושא לא מזיק לך, לא קשור אליך בכלל אז כאן זה המקום שלך להרפות, לשחרר את זה
כי הוא לא ישנה את זה מעצמו..

תתחילי מזה שתבדקי עם עצמך למה זה מפריע לך ותמשיכי משם..

רגע לפני פרידה heart-1745300_1280

כמה כתבתי על התמודדות עם פרידה, ונראה שזה אף פעם לא מספיק.

אני רוצה לכתוב היום על רגע לפני הפרידה. על התחושות, המחשבות-

אני מלווה בנות בתהליכי חיפוש זוגיות, אך גם בנות בזוגיות לא טובה.
בנות שלא רוצות להשאר בזוגיות הנוכחית ואין להן את האומץ לקום וללכת.

אני מתוקף תפקידי כיועצת זוגית נלחמת על כל זוגיות שהיא כשיש ילדים בתמונה. אך כשאין ילדים, והזוג עדיין לא התחתן- אני לא ממהרת להלחם על להשאיר אותם יחד, במיוחד כשהאישה פונה אלי לעזרה.

השבוע נפגשתי עם שתי בחורות כאלה, הנמצאות בזוגיות ארוכה (ללא נישואים).

האחת, נקרא לה אורנה, בת 32, בקשר עם מישהו כמעט שנתיים. הוא מאוד רוצה להתקדם לחתונה. אך היא לוקחת את הזמן. ממציאה לו כל מני תירוצים. אך בפועל, לי היא אומרת שהיא לא בטוחה שהיא רוצה להמשיך איתו. הוא חמוד ובחור טוב והכל אבל: לא רואה עתיד איתו, יש כל מני דברים שמעצבנים אותה בו והיא פוזלת כל הזמן החוצה כשהיא יוצאת עם חברות. אמנם לא עושה כלום.. אך כך היא בעצם מייצרת לעצמה את מעגל התסכול.

כשאני שואלת: "אז למה בעצם את לא נפרדת ממנו"- התשובות שלה הן:

"כי הוא בחור טוב ואיפה עוד אני אמצא בחורים טובים כאלה?!", "אני מנסה להפרד.. אבל הוא לא נותן לי", "הוא מרגיש שאני לא רוצה, אז למה הוא עדיין נשאר?", "כל החברות שלי והמשפחה שלי יודעים שאנחנו יחד", "אני יודעת שהוא אוהב אותי. איפה אני אמצא עוד מישהו שאוהב אותי ככה".

לעומתה יש את שירלי- בת 30, היא נמצאת בקשר עם מישהו שנה בערך והיא חושבת להיפרד כי יש ביחסים האלה אלימות מילולית קשה, הוא מזלזל בה, מקטין אותה וגורם לה להרגיש רע.

קודם כל בירכתי אותה ואמרתי לה שזה לא מובן מאליו שהיא מבינה שמשהו פה צריך להשתנות ומוכנה לעשות מעשה ולהגיע אלי.

כשאותה שאלתי למה היא לא נפרדת ממנו, היא ענתה לי: "הוא מתנהג אלי ככה כשהוא עצבני. אני יודעת שהוא אוהב אותי. ואם אני אפרד ממנו, אני לא אוכל להיות לבד. הוא מלמד אותי דברים, ואיפה אני אמצא עוד מישהו שאוהב אותי?"

גם אורנה וגם שירלי נמצאות בקשר שהן לא רוצות להיות בו- זה נראה שכל אחת מהן נמצאת במקום שונה, אך אחרי הכל- שתיהן מפחדות להיות לבד.
הפחד מלהיות לבד, הפחד שלא יהיה אף אחד אחר שיאהב- גורם להן להשאר בקשר שלא עושה להן טוב.

עם שתיהן סוג העבודה הוא שונה, שתיהן גדלו בבית שונה והערכים שקבלו הם שונים וסוג הגברים שהן מושכות אליהן הוא שונה. אין ספק, אך בתכלס- בסופו של דבר, המשותף, הוא אותו פחד שגורם לתסכול.

אתמול שאלה אותי מישהי בטלפון אם אני עוזרת רק לגבי זוגיות או גם על דברים אישיים של ביטחון עצמי והעצמה. חייכתי לעצמי ועניתי לה את מה שאני אומרת כל הזמן: "אי אפשר ליצור מערכת יחסים טובה ובריאה ואוהבת עם מישהו אחר, כל עוד הזוגיות שלך עם עצמך לא טובה. כל עוד את לא אוהבת את עצמך- אף אחד לא יוכל לאהוב אותך. לכן כתשובה לשאלתך, בוודאי שאני עובדת על בטחון והעצמה. זה קודם כל, זה דבר ראשון. אחר כך, הזוגיות הנכונה תגיע. כי אם תאהבי את עצמך אז גם יאהבו אותך".

גם אורנה וגם שירלי התחילו את התהליך של פיתוח אהבה עצמית ובטחון- ברגע שהן יאהבו את עצמן, הן לא יצטרכו לפחד שלא יהיה מישהו שיאהב אותם, כי זה יקרה באופן טבעי.

ברגע ששירלי תאהב את עצמה ולא תזלזל בעצמה, היא לא תתן אף פעם לאף אחד להתייחס אליה בצורה כזאת שוב
ואורנה לא תהיה במערכת יחסים שהיא לא רוצה רק כדי להגיד שהיא במערכת יחסים ולקבל את האישור הזה מבחוץ, במיוחד שהזוגיות לא עושה לה טוב.

כי כשיש לך את עצמך, את לא צריכה אישור של אף אחד ואז הזוגיות שתהיה לך תהיה אמיתית, טובה ונכונה..

המסך שבינינו תקשורת מחשבים

תומר מתחיל עם שירי באתר היכרויות- שולח לה הודעה. היא עונה לו. ההתכתבות באתר נמשכת כמה ימים. לאחר מכן תומר אומר שהוא חושב שהגיע הזמן שהם יחליפו מספרי טלפון ושירי מסכימה. למחרת תומר שולח לה הודעה בוואטסאפ. ממשיך לדבר איתה בהתכתבות עוד כמה ימים ואז מציע לה להפגש.
שבוע עבר מתחילת ההתכתבויות של שירי ותומר והם קבעו להפגש בלי לנהל שיחה אחת בטלפון.

למה זה קורה?
בעידן של רשתות חברתיות כמו פייסבוק ואפליקציות כמו וואטסאפ- אנשים התרגלו לרעיון שכל הדיאלוג מתבצע דרך התכתבות. אולי בשילוב של כמה תמונות, אבל עדיין- התכתבות.
אין לי שום דבר רע נגד התכתבות אם היא בטעם טוב. הבעיה מתחילה שתומר הכיר את שירי דרך המילים הכתובות באתר וממשיך לדבר איתה בדיוק באותה הדרך- וזה לא נראה לאף אחד מהם מוזר ( אולי זה נראה לשירי קצת מוזר אבל היא לא אומרת כלום- זה בעיה בפני עצמה לפוסט אחר).
בצורה כזאת הם לא באמת מכירים כי ההתכתבות בהודעות היא לא רציפה, אפשר לשלוח הודעה היום והתגובה עליה תהיה רק מחר.
הם לא מבינים אחד את השניה- אולי הוא מדבר בסלנג שהיא לא מבינה או אולי היא כותבת בלי סימני פיסוק והוא לא באמת מצליח להבין למה היא התכוונה.
בצורה כזאת לא ניתן לנהל תקשורת ובטח שלא ניתן להכיר ( ואני עוד לא התחלתי לדבר על כל הסכנות שיש בהיכרויות באינטרנט).

אז מה מנע מתומר להתקשר לשירי וממש לדבר איתה בטלפון?

זה פשוט נוח לו. יש לו את כל הזמן לחשוב טוב מה הוא רוצה לענות. הוא יכול להגיב מתי שהוא רוצה לפי זמנו החופשי, ולא לפנות זמן בשבילה.

– דרך שיחת טלפון אפשר לדעת פחות או יותר למה לצפות בדייט עצמו. לכן חשוב מאוד לדבר בטלפון לפני ולא לוותר על זה.
———–
תומר ושירי בסופו של דבר יצאו לדייט ראשון, לדייט שני… עדיין ממעיטים לדבר בטלפון, ממשיכים להתכתב בוואטסאפ או בפייסבוק. שניהם נרגשים מהקשר החדש שנוצר. אבל אז בלי שהם שמו לב- מגיע הריב הקטן הראשון.

בשלבי ההתחלה בקשר עדיין לא מכירים כל כך טוב את הראש אחד של השני ויש חילוקי דעות.

מה יכול להחמיר את חילוקי הדעות משמעותית??

שיחות שעושים אחד עם השניה בהתכתבות. שיחות כאלה, במיוחד שיחות שנראות כמו "ריב" בהתכתבות אף פעם לא נגמרות טוב. ולרוב הן רק מחמירות את המצב. על אחת כמה וכמה שהתגובה לא מתקבלת ישר כמו בשיחה רגילה
ב 4 עיניים ואז זה יותר מתסכל ויותר מכעיס את הצד הממתין לתגובה.

לא משנה כמה טוב את כותבת ולא משנה כמה תמיד אמרו לך שאתה אלוף בהבעה- דרך המילים הכתובות לא ניתן לשמוע טון דיבור, אתה לא יכול להעביר באמת את מה שאתה יכול להעביר דרך פגישה ומבט בעיניים. ואז הריב עצמו מחמיר ועם הזמן שמים לב שכל אחד מכם מדבר על משהו אחר בכלל. והסיבה היא- שלא הבנתם אחד את השניה מלכתחילה.

אז תפסיקו לכתוב ותתחילו לדבר אחד עם השניה.

קריירה או זוגיות. למה זה צריך לסתור זה את זה?גבר בעבודה

קריירה – או – זוגיות. מה בא לפני מה??
הפוסטים שלי בדרך כלל מכוונים לנשים, היום אני אתייחס גם לגברים, בגילאי ה 300+ ,אחרי שכמה פנו אלי באותו נושא..
וזה הולך ככה:
-"אני רוצה זוגיות!"
– "מעולה. מה אתה עושה בשביל זה?"
– "לא יודע. מה צריך לעשות?"
– " יוצא, מדבר עם בחורות, אולי משתמש באפליקציות/ אתרי הכרויות, מגדיל את מאגר החברים.. לא חסר. מה אתה עושה"?
– "אהה..לא.. אין לי זמן לזה עכשיו.. בדיוק עברתי לעבודה חדשה.. אני רוצה להתייצב, לדעת מה אני רוצה מעצמי.. ואז כשאני אהיה מסודר, לחפש את הבחורה המתאימה".
-"ואתה יודע מה אתה רוצה מבחינת עבודה? יש לך כיוון?"
– "לא.. אני רוצה לפתוח עסק/ אני עכשיו חוסך לנדלן/ אני חושב איך להרחיב את העסק שלי/ אני רוצה לעבור לעבודה חדשה/ אני רוצה להתקדם בעבודה".. וכן הלאה..

תירוצים לא חסר, ולרוב הם מסתירים את הפחד האמיתי- פחד מלהיות בזוגיות. או יותר נכון, פחד מכל מה שצריך לעבור כדי להגיע אליה- דייטים, להכיר בחורות שונות, להכיר את עצמם על הדרך, להתמודד עם קונפליקטים שהם לא מכירים.

יכול להיות שהפחד הזה נובע מטראומה כלשהי שחוו או פחד שנובע מזה שאף פעם לא היו בזוגיות, לא יודעים איך להתנהל בתוך זה והם חושבים שהבסיס הזה, היציבות הכלכלית שהם כל כך מחפשים יתן להם את הבטחון.
שלא תבינו לא נכון.. אני בעד שאיפה להצלחה והלוואי שלכולם היה את המוטיבציה לשאוף גבוה, להתמיד ולהצליח. אך לא בתור תירוץ לדחיית הזוגיות.. כי במצב הזה, אף פעם לא יהיה מספיק ותמיד תרצו עוד ( שוב, זה מצויין. אך זה לא צריך למנוע את הזוגיות), רק כדי להמנע ממצב של יציאה מאיזור הנוחות ולחפש זוגיות.
אני שואלת, למה זה צריך לסתור אחד את השני? למה אי אפשר גם לחפש זוגיות וגם להתקדם בקריירה? בסוף מה שיקרה, אתה תתקדם בקריירה, תהיה יציב.. אין לי ספק בזה.. אבל יהיה לך אפס נסיון עם בחורות, ואז תשקיע עוד כמה שנים בחיפוש אחר הבחורה המתאימה לך, אם לא תתייאש מזה בדרך..
אז יאללה, צא מאיזור הנוחות. בבוקר תעבוד, בערב צא לדייטים.

גם את נמצאת ב"זוגיות" בתחושה שרק את רוצה להיות בה? %d7%9c%d7%a8%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%94%d7%a2%d7%a5

רווקה בת 33, נמצאת בקשר לא קשר..

השיחה איתה הלכה כך:

-" יש לך ילדים?"

-"לא אני רווקה"..

-"מה את עושה בשביל להכיר?"

-"לא.. אני לא לבד.. יש משהו.."

-"משהו? מה זה משהו?"

-"אני יוצאת עם מישהו חצי כוח"..

-"אוקי.. כמה זמן המשהו הזה נמשך?"

-"שנתיים. אני טיפוס קשה.. מאוד קנאית".

אם היינו בטיפול הייתי שואלת למה היא קוראת לעצמה "קשה" ו"קנאית". הרי אם זה מה שהיא אומרת לעצמה, כנראה זה מה שהיא מאמינה לו וזה מה שהיא משדרת כלפי חוץ.
במקום ללכת לכיוון הזה.. שאלתי אותה-

-"למה את קוראת לזה "משהו" אם זה שנתיים?"

היא ענתה לי:

– "כי אני לא יודעת אם הוא ממש בעניין"..

– "הוא יוצא בנות נוספות?"

– "זהו… שאני לא יודעת".
————-
לא יכולתי לשמוע משהו כזה ולהתעלם. אמרתי לה ואני אומרת גם כאן:
בנות רבות בגילאי ה 30 פלוס מפחדות להשאר לבד. ונשארות בקשר שלא עושה להן טוב בגלל"מה יהיה??"

  • "מה יגידו??"
  • "אני רוצה ילדים מתישהו.. אין לי עוד הרבה זמן. אז עד שמצאתי מישהו, כבר אשאר איתו."
  • "הוא רק עכשיו ככה.. הוא לא ימצא מישהי יותר טובה ממני.. הוא ישתנה".

אני יודעת שלא קל לעשות שינויים ולעשות צעד אחרי שהתרגלנו לחיות בדרך מסויימת, אך אפשרית. 

חשבת שעדיף להיות הצד היוזם את הפרידה? תחשבי שוב %d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%a4%d7%97%d7%93-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%90%d7%a8-%d7%9c%d7%91%d7%93

פרידה היא לא דבר קל. תמיד שני הצדדים יוצאים פגועים. אך לרוב יש נטייה להתמקד בצד שנפרדו ממנו, כאילו הוא היחיד שנשאר פגוע ושוכחים את הצד שיוזם את הפרידה.

אני רוצה להתמקד לרגע בצד שיוזם את הפרידה-

תמיד יש תחושה שהצד שנפרדו ממנו, נשאר פגוע, והצד שיוזם את הפרידה מתחיל לחגוג ומרגיש מיד הרבה יותר טוב.

אך לא תמיד זה המצב- לפעמים הסיבות לפרידה הן לא חד משמעיות, ועדיין יש התלבטויות, אך איפשהו, עמוק בפנים, יודעים שזה לא מתאים ואז באה ההחלטה האמיצה להיפרד.
לפעמים להיות היוזם בפרידה הוא הרבה יותר קשה- כי הוא אומר לעצמו-
"אני אחראי על כך שאני עכשיו לבד. זה קרה בגללי. אני לא יכול להאשים מישהו אחר, אלא את עצמי". ולכן, כשאין מישהו אחר להאשים בהחלטות שלי, זה הופך להיות הרבה יותר קשה. כי אז מתחילים להרגיש את הלבד ,הכי הרבה בשבתות, ואז מתחילים לחשוב: "אולי החלטתי לא נכון", "אולי עשיתי טעות..", "אולי האדם הזה הוא כן בשבילי", "אולי ננסה שוב"..

אם נחפור באמת במה שאנחנו חושבים ומרגישים- נגלה שאיפשהו באמת יש סיבה טובה לזה שנפרדנו (אני מדברת על קשרים ארוכים). אחרת לא הייתי חושב על פרידה אחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו ביחד.
הסיבה שאנחנו מרגישים עם עצמנו כל כך רע אחר כך היא:

הפחד מלהיות לבד.

הפחד הזה שאולי עשיתי טעות ובגללי עכשיו אני אהיה לבד כל חיי. ואני האשמה היחידה בזה- אז אולי אני אחזור אליו כי אני מכירה אותו כבר והוא לא יכול להפתיע אותי יותר. או מהסיבה שאין לי סבלנות/ כוח לחזור למעגל הדייטים ולחפש מישהו חדש. לפעמים גם התחושה הנוראית שפתאום נוצר ריק בשבתות וחגים, אחרי שרגילים להיות יחד גורמת אוטומטית לרצון להיות בזוג שוב.
אז העדיפות היא לחזור למוכר והטוב (יחסית), העיקר לא להיות לבד.

מה שאני אומרת הוא דבר כזה- אם נפרדתם, ואז חזרתם. אך שום דבר לא השתנה, למרות שדברתם על הדברים כמה וכמה פעמים. ועדיין אין תחושה טובה לגבי המשך הקשר- צריך לעצור ולחשוב מהראש. תשאלו את עצמכם:

מה אתם מעדיפים יותר- להיות לבד? או בן זוג שיגרום לכם להרגיש לבד?

תכתבו לכם על דף את התכונות העיקריות שאתם מחפשים בבן/ בת זוג. תכונות שאתם לא מוכנים להתפשר עליהן, ותסתכלו עליהן כל יום, כדי לא לשכוח.

פרידה זה דבר קשה. גם למי שיוזם את הפרידה- אך כמו כל דבר- ברגע שתבינו שמגיע לכם יותר, תסלחו לעצמכם ותדעו מה אתם מחפשים, תעשו עוד צעד לכיוון עתיד יותר טוב ונכון עבורכם, ללא רצון לחזור אחורה.